בריצה את הבוטוקס!

8 שנים לבלוג שלנו. כמה שנות אדם יש בשנת בלוג? מחשבים את זה כמו שנות כלב? או אחת לאחת? 

הזדקנו מעט. בשנים האחרונות הזנחתי את הבלוג. כמו שאומר השיר על פינקס הקטן, ״טוב, למי יש זמן״. התנחמתי לא רק בבניין ציון, קריירה, ילדים, וחיים ללא מנוחה אלא גם בעובדה שהבלוג המשיך למשוך קוראים, ביחוד בפוסטים הקלאסיים כמו ״עברנו את פרעה אבל נפלנו אצל סיגי״. 

אבל בזמן האחרון קרו דברים שכבר לא יכולתי להתעלם מהם. הגב ששבר את גבו של הגמל היה סגירת אחד מהשרתים בהם השתמשתי לאחסון תמונות הבלוג. בבוקר בהיר לפני כמה חודשים התחילו הפוסטים להיראות כאילו נפלו שיניים מפיהם. ״חורים״ מכוערים במקום בו היו תמונות, או גרוע מכך, תוכן דחוף עם הודעות על סגירה שהחליפו אותן. 

עם זה כבר לא יכולתי לחיות.

ישבתי הערב וביצעתי ״רמונט כללי״ של העיצוב. עברתי לשירות תמונות שלא ייסגר לעולם והפוסטים שוב יכולים לחייך בפה מלא בתמונות לבנבנות ובוהקות. 

אלף סליחות על הקמטים הזמניים.

שלכם
יוספוס.

תגובות

  1. תכתוב היא אמרה לו תכתוב , תכתוב כל עוד אתה יכול , אני לא בנוי לשיעור מחו"ל.
    2007 - >2009 - >2011 - > 2014 .....והפעם הבאה ב....?
    לא מכיר אותך אישית (ומת להכיר) ....הכל באהבה .

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

עברנו את פרעה אבל נפלנו אצל סיגי

עיקרון הנָבּוּט

הודית עסקית לעשרה ימים