הפלגמטיות הרצחנית של משטרת ישראל

בוקר אחד לפני מספר חודשים עצרתי בסניף דאנקין דונאטס. חטא הבייגל עם גבינת השמנת הוא ריטואל בוקר כמעט קבוע אצלי. דבר לא היה שונה באותו בוקר מלבד עומס הלקוחות שהיה גבוה מהרגיל. תור ארוך השתרך מול הקופה וההודים החביבים שמפעילים את הסניף עשו ככל יכולתם כדי להוציא במהירות את ההזמנות ולשחרר את הלקוחות הממתינים. אחת הלקוחות היתה אפריקאית-אמריקאית צעירה כבת עשרים שנראה היה כי איבדה מזמן את סבלנותה. היא הסתובבה על מקומה בעצבנות, מפטירה משפטים לא ברורים ומקרינה עצבנות. כשקיבלה את הזמנתה לבסוף הציצה לתוך אריזת הקרטון ופתחה בצעקות רמות: "זו לא ההזמנה שלי! זה לא מה שהזמנתי! פאק! שיט! – אפילו לדייק בהזמנות אינכם יכולים?".

לדידו של הקורא הישראלי אין במחזה זה משום דבר ראוי לציון - ככלות הכל אין לנו בדרך כלל צנזורה של ממש על צורת התנהגותנו ובוודאי שלא על המילים היוצאות מפינו. המילים "שיט" ו-"פאק" שגורות בפי כולנו, כולל בנוסח העברי שלהן, ואין זה מן הנמנע שנשמע אותן בכל מקום ואפילו במהדורות חדשות מעונבות. ארה"ב שונה מישראל בהיבט הזה. שם לא ייתכן שאדם יקלל וישתמש במילים Fuck או Shit במקום ציבורי ובוודאי לא במקום כמו דאנקין דונאטס המיועד לכל המשפחה. מנהל הסניף ההודי התנצל בהכנעה על הטעות שנפלה בהזמנה וביקש בנימוס מהלקוחה הכעוסה לרסן את לשונה ואת צורת התנהגותה - אך לשווא, זו המשיכה לקלל ולצעוק ובלית ברירה ניגש המנהל לטלפון והתקשר למשטרה. הוא הוציא מספר שטרות מהקופה והחזיר ללקוחה את כספה. היא חטפה את השטרות מידיו, הפטירה עוד מספר קללות ואז פנתה את הדלת לא לפני שסילקה מהדלפק עוד שטר או שניים שלא יועדו לה. מנהל הסניף ששם לב לדבר זינק מאחורי הדלפק וחסם בגופו את דלת הכניסה. הלקוחה נאבקה בו, היכתה אותו מספר פעמים ולבסוף השאירה את השטרות העודפים בידיו ושמה פעמיה אל מכוניתה במגרש החניה הסמוך. היא לא הספיקה לפתוח את דלת מכוניתה כשנעצרה על ידה ניידת משטרה אימתנית (בארה"ב לא משתמשים במכוניות "צעצוע" כניידות כמו שעושים בארץ). מהניידת יצא במהירות שוטר מדוגם ומצוחצח, לבוש מדים מגוהצים ומסופר בתספורת מארינס מוקפדת. הוא ביקש מהלקוחה המבוהלת אמצעי זיהוי והוביל אותה אחר כבוד אל שפת המדרכה, שם החל בחלופי דברים עמה ועם מנהל הסניף שהצטרף אליהם.

פה נאמר שלום ללקוחה העצבנית ונעזבה לנפשה. גורלה אינו מענייני. לא על זה רציתי לכתוב. מה שביקשתי לספר לכם הוא הדבר המדהים שקרה כעבור דקה. בעוד השוטר משוחח עם הלקוחה ומנהל הסניף ומנסה לברר מה בדיוק התרחש הגיעה ניידת משטרה שניה ואחריה שלישית. כשעזבתי את מגרש החניה כשלוש דקות מתחילת האירוע הגיעה ניידת רביעית וכשנסעתי במורד הרחוב הבחנתי בניידת חמישית נכנסת למגרש החניה בסירנה ואורות מנצנצים. הייתי המום: לא פחות מחמש ניידות משטרה הגיבו בתוך דקות ספורות לקריאה של מנהל סניף דאנקן דונאטס על לקוחה שקיללה ללא שליטה.

ביום שישי האחרון נהרגו חמישה בני אדם, בהם ילדה בת 11 ואמה בתאונת דרכים מחרידה ליד טבריה עת שתי מכוניות התנגשו חזיתית במהירות גבוהה. כולנו יודעים ומכירים את המנטרה החוזרת על עצמה המדברת על תקציבים, כבישים אדומים, תשתיות וכיוצא בזה. אבל לא חוסר בתשתית הוא שהרג את חמשת הקרבנות. את הקרבנות הרג קוקטייל קטלני של רשלנות של נהג חסר אחריות ואדישות משטרתית הגובלת בהזנחה פושעת. שעות לפני התאונה התקבל במוקד משטרת התנועה טלפון בהול מאזרח מבועת, רועי תבור בן 36 ממושב כנף שברמת הגולן, שסיפר על פיאט אונו המשתוללת בכבישים מזרחית לכינרת ומסכנת את הנוהגים באיזור. הוא הריח אסון ממשמש ובא וליבו ניבא לו רעות.


"הוא פשוט נסע כמו מטורף, כאילו היה על סמים או על אלכוהול. עקף מכוניות וגרם לנהגים לסטות מהכביש" סיפר רועי לכתב Ynet. יותר מעשר שיחות טלפון ערך רועי מול מרכז החירום של המשטרה ומול משטרת התנועה הארצית והתחנן שיעשה דבר מה כדי לעצור את הנהג המשתולל. "מדובר בחיי אדם. הבנאדם הזה, או שהוא שיכור, או שהוא על סמים או שהוא סתם מטורף. אפשר למנוע כאן רצח" אמר רועי למוקדנים. מאוחר יותר התברר שלמרות הכחשות המשטרה, אותה פיאט אונו היתה מעורבת בתאונה הקטלנית. רועי מסר מבעוד מועד את פרטי לוחית הרישוי של הרכב המשתולל ואת מיקומו המדוייק למשטרה, אבל בניגוד למשטרת העיר אורנג'טאון האמריקאית ששלחה חמש ניידות כדי לברר תלונה על צעקות בסניף למכירת סופגניות, לא היה די בדיווח על נהג משתולל בכביש ציבורי על מנת להזיז את משטרת ישראל הקשוחה ממקומה. דבר לא נעשה. משטרת התנועה הארצית זרקה את האחריות למשטרת טבריה ולרועי נאמר לשלוח פקס עם פרטי התלונה. לא עזרו תחנוניו אל מול משטרת התנועה. במקום הקשבה ופעולה מיידית בחרה משטרת ישראל לפרוש אל מול רועי אדישות בירוקרטית אטומה.

מיותר לציין שלא נשלחו ניידות לאיזור למרות הידע על מיקומו המדוייק של הרכב העבריין שהועבר בשיחות חוזרות ונשנות אל מוקדי המשטרה השונים. מיותר לציין שלא הורם מסוק לאוויר בכדי לחפש בקדחתנות את אותה פיאט אונו חסרת השליטה העומדת לחולל אסון כפי שדווח בעדות הראיה מהשטח. התוצאה ידועה לכולנו, כמו תמיד מאוחר מדי. אותה מכונית פיאט אונו היא זו שהיתה מעורבת בתאונה הקטלנית בה קיפחו את חייהם חמישה בני אדם ואולי הדבר המדהים מכל הוא שגם אחרי התאונה המשיכה משטרת התנועה לחמוק מאשמה בטענה שלא באחריותה היה הדבר אלא באחריות משטרת טבריה. זו טוענת בתגובה שלא שלחה שום ניידת כי "משטרת התנועה כבר רשמה דו"ח לנהג", מה שכמובן לא היה ולא נברא. חלם נוהגת כחלם - צד א' גרס שהעניין באחריות צד ב'. צד ב' הבין בדיוק את ההיפך. דבר לא נעשה וחמישה אזרחים שילמו בחייהם. כישלון מוחלט ומושלם.

השלומיאליות, הבירוקרטיה והאטימות חגגו באותו יום ורק דבר אחד ברור: ויקטוריה גורסקי סיימה את חייה הקצרים בגיל 11 כי לאיש מאלו המופקדים על שלומה לא היתה את המוטיבציה לקום ממקום ממרבצו ולעשות מעשה לנוכח ההתרעה הברורה שהתקבלה שעות לפני מותה. הסיפור על חמש ניידות משטרה אמריקאיות היוצאות לחקור צעקות בחנות דונאטס אולי העלה גיחוך על פניכם אבל אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שאותם שוטרים היו מתייחסים ברצינות לדיווח על נהג משתולל ורואים בכך סכנה ברורה ומיידית לחיי האזרחים עליהם נשבעו להגן. הם לא היו מבקשים מאיש לשלוח פקס או למלא טופס רק כדי שיוכלו להתעלם ממנו. הם היו יוצאים לשטח בעשרות ניידות ובמסוקים ועושים כל דבר אפשרי על מנת לעצור את הנהג הקטלני בטרם יספיק זה לקצור קרבנות בנפש.

אנו אוהבים ללעוג לשוטרים האמריקאים על מרובעותם, נוקשותם והופעתם המצוחצחת. אלו המכירים את הפולקלור האמריקאי יודעים אף לספר על חיבתם של שוטרי אמריקה לסופגניות, חיבה שאינה יודעת גבולות. אנו מפספסים את הנקודה. התייחסותם "הייקית" הרצינית כל כך לכל אירוע ולו הקל שבקלים אינה דבר שלילי כפי שאנו הישראלים "הגזעיים" חושבים ברוב יהירותנו. כך אמורים שוטרים לנהוג. מעניין כמה אנשים היו היום בחיים אילו היתה משטרת ישראל מסתערת על נהגים רוצחים חמושה בעשירית מרוח הקרב וההתלהבות בה מסתערים שוטרים אמריקאים על אזרח שמנבל את פיו במקום ציבורי.