היהודי הכחוש אבל המוכשר כל כך בבוקס

סיפור ששמעתי פעם, איני זוכר היכן מספר את סיפור עלייתו ונפילתו של יהודי קטן בעל כישרון גדול. הימים העוברים עלינו כעת הם ימי מלחמה ומבחן וחשבתי לעצמי שדווקא היום לערך המוסף של הסיפור משקל מיוחד. אז שיניתי, מתחתי, הוספתי ואני מביא: היה היה לפני זמן רב יהודי אשר התגורר בעיירה קטנה אי שם בגולה. היהודי היה קטן וכחוש אך בעל כישרון בלתי רגיל בבוקס. כשהיה זה אך נער צעיר מצא עצמו אל מול שבעה גויים שביקשו להכותו ולהשפילו אך היהודי הצעיר גמר אומר בליבו שלא להיות מובס. הוא קימץ את ידיו לאגרופים, חרק את שיניו בזעם והפליא בגויים ההמומים את מכותיו עד שאלו נמלטו על נפשם מובסים וזבי דם. דבר אותה תגרה נודע בכל העיירה ומאז אותו יום יצא שמו של היהודי הצעיר לתהילת עולם – אמנם היה הוא קטן וכחוש, אבל מוכשר מאד בבוקס. בכל מקום אשר הלך היו הבריות מלחשות מאחורי גבו ביראת כבוד: "זהו היהודי הקטן והכחוש, אבל המוכשר כל כך בבוקס". לכל מקום אליו הגיע היהודי, הגיעו גם שמו ותהילתו ולעיתים אף הקדימו בכמה ימים.

הימים חלפו לשבועות, השבועות לחודשים ולשנים והיהודי הקטן והכחוש, המוכשר כל כך בבוקס בנה את שמו ועולמו על בסיסו האיתן של היום בו הביס בנחישות את שבעת הגויים. בכל מקום אשר ביקר זכה לכבוד, הדר ויראה מיהודי וגוי כאחד, שכן מיהו הכסיל שיעז לצאת כנגד היהודי הקטן והכחוש אבל המוכשר כל כך בבוקס. עם הזמן הבין היהודי שמוטב לו שלא יעשה דבר. את ההילה מסביבו טיפחו הבריות ללא התערבות מצידו. הוא הניח להם לסבוב סביבו סחור סחור בהילולת הערצה כדבורים פועלות את מלכתן.

יום בהיר אחד, בעודו ישוב בחצר ביתו ומהרהר בתהילת עולמו הגיע לעיירה גוי צעיר וחסר מורא ששמע על אותו יהודי קטן וכחוש אבל מוכשר כל כך בבוקס. הגוי הצעיר, כמו היהודי, גם הוא למד ועסק באמנות הבוקס וביקש להוכיח את כוחו בתגרה אל מול היהודי המוכשר. בתחילה ניסו הבריות להניאו ממבוקשו. הם סיפרו לו שוב ושוב את סיפורם של שבעת הגויים אשר ניסו כוחם עם היהודי המוכשר וכשלו. הם סיפרו לו שהיהודי אמנם קטן וכחוש אבל מוכשר בצורה בלתי רגילה בבוקס ואף שנים עברו מאז אותו יום, אך הוא עדיין מסוגל לחזור על אותו העילוי. הם ניסו להניא את הגוי בכל דרך שיכלו אך לשווא. הגוי, חדור באמונה, היה נחוש בדעתו לבדוק את כוחו מול אותו יהודי כחוש ומוכשר כל כך בבוקס עליו שמע כל כך הרבה.

בלית ברירה הוסדר הקרב ונקבע המקום. היהודי, כחוש ומוכשר בבוקס קיבל את אתגרו של הגוי. ביום הקרב התגודדו מאות מאנשי העיירה בבניין גדול בו הוקמה זירת בוקס על מנת לחזות בפלא עליו שמעו שנים כה רבות. ילדים שגדלו על סיפורי תהילתו ש להיהודי ישבו בשורות הראשונות לצד הוריהם וציפו בכליון עיניים לקרב. רופא העיירה הוזעק למקום מבעוד מועד על מנת לטפל במהירות בגוי האומלל שהעז לקרוא תיגר על היהודי הכחוש אך המוכשר כל כך בבוקס, לכשזה יפול מוכה ארצה. בצלצול פעמון החל הקרב. אל הזירה נכנסו הגוי הצעיר והיהודי הכחוש אבל המוכשר כל כך בבוקס. הגברים פסעו איש לעבר מתחרהו. הקהל עצר את נשימתו כשהניף היהודי הכחוש אך המוכשר כל כך בבוקס את ידו הימנית אל על בתנועה מאיימת על הגוי. עוד רגע , עוד שניה ויטעם זה מנחת זרועו.

אבל היהודי לא היכה. הוא עמד ונופף באגרופיו רבי התהילה באוויר. הוא צעד קדימה ואחורה בצעדים מאיימים, מביט מדי פעם בקהל מעריציו ומדי פעם נותן ביריבו מבט נוקשה. הקהל הביט באימה בהפגנת הכח העצמתית של היהודי הכחוש אבל המוכשר כל כך בבוקס וריחם על יריבו הגוי הצעיר העומד ללמוד לקח חשוב שאחריו לבטח לא יוכל יותר לקרוא תיגר על שום יהודי מבלי שיתקף פיק ברכיים משתק. וכך, בעוד הקהל מחכה להכרעה ובעוד היהודי הכחוש והמוכשר כל כך בבוקס מנופף את ימינו המפורסמת באוויר במחוות מזרות אימה שלח הגוי את ידו קדימה בתנועה מהירה והנחית אגרוף יחיד במרכז פרצופו של היהודי המוכשר. היהודי עצר לרגע את נפנוף היד, התנדנד מעט, גלגל את עיניו אחורה ונפל ארצה מחוסר הכרה לעיני הקהל פעור הפה. השופט ההמום ניגש ליהודי, העיף בו מבט והחל את הספירה לעשר בקול חלוש ולא מאמין. לאחר מכן נטל את ידו של הגוי והרימה מעלה. הקהל נאלם דום. הגוי חייך חיוך גדול, ידו מורמת בתרועת ניצחון והיהודי הכחוש אבל המוכשר כל כך בבוקס שכב פרדקן ומוכה על רצפת העץ, פיו פעור לרווחה ועיניו עצומות. הרופא עלה במהירות אל הזירה, כמה מכות לחי, קצת מים והיהודי הכחוש אבל המוכשר כל כך בבוקס התעורר לחיים והורד מושפל מן הזירה, נתמך ברופא העיירה ובעוד אדם.

דברים השתנו מאותו יום עבור היהודי הכחוש אבל המוכשר כל כך בבוקס. כשהיה הולך ברחוב היו לחישות ההערצה של הבריות היו מתחלפות בצקצוקי רחמים חרישיים. בלחש היו אומרים: "הנה היהודי הכחוש שהיה פעם כישרון גדול בבוקס." עברה לה תהילת העולם של היהודי הכחוש. מודע לכך, יצא היהודי את פתח ביתו פחות ופחות ובחר להסתגר בחדרי חדרים, מעביר את זמנו בגפו, בהעלאת הזמנים הטובים מן האוב. ערב אחד נשמעה דפיקה בדלת ביתו. בפתח הדלת עמדו שבעה גויים, אף שבור ועקום לכל אחד מהם וחיוך גדול וחסר שיניים מתחתיו. "זוכר אותנו?" שאלו בעוד הם דוחפים את דלת הכניסה פנימה וסוחפים עמם את היהודי המוכשר. זה היה סופו של היהודי הכחוש אבל המוכשר כל כך בבוקס.

הרלוונטיות של הבוקסר מהשטעטל לישראל של ימינו

יש הקבלה שלא ניתן להתעלם ממנה בין המשל לעיל לבין מדינת ישראל. למי שלא הבין, היהודי הכחוש והמוכשר כל כך בבוקס הוא מדינת ישראל הנשענת על עבר מפואר של נצחונות צבאיים מוחצים עד כדי שחצנות ושאננות. שבעת הגויים המוכים הן מדינות ערב שנלחמו בישראל הצעירה והוכו שוק על ירך ובמשך שנים רעדו מפניה ונמנעו מלחימה עמה. הגוי הצעיר הקורא תיגר על היהודי מייצג את דור הערבים החדש, האיסלמו-פאשיסטי אשר שיכור מנצחון על ארה"ב בספטמבר 2001 שם לו למטרה לערער את המיתוס של ישראל הבלתי מנוצחת. הצעיר הגוי הוא חמאס, ג'יהאד, חיזבאללה, סוריה, אירן ועוד כאלו המתחילים לחשוב מחוץ לקופסא ולהבין שאולי הפרה הקדושה של עליונותה של ישראל ברת שחיטה.

יש עוד הקבלה אחת. דרך התנהלותה של ישראל בלבנון, בכפפות של משי, בעלונים לצרכן המופצים לפני הפצצה, בחוסר רצונה של ישראל להפנות אש כלפי המושכים בחוטי החיזבאללה קרי סוריה ואירן נתפסות כחולשה, רופסנות ונחיתות על פי תפיסת המאה ה-12 בה לוקים בני דודנו. שליש מאוכלוסית ישראל נמצא במקלטים כמעט חודש, עשרות הרוגים בעורף הישראלי כתוצאה ממדיניות מכוונת ובלתי ניתנת להכחשה של ירי על אזרחים מצד החיזבאללה וישראל עדיין חושבת כיצד באיזה שם מליצי היא תכנה את "המבצע" הצבאי בלבנון - ממאנת להאמין שהיא נמצאת במלחמה על קיומה – ולא בגלל שאפשר להכניע מדינה בעזרת רקטות של 122 מ"מ – אלא בגלל שחולשתה המופגנת של ישראל כמוה כשיסוף גרונה של הפרה הקדושה האחרונה שנותרה בחיים בין מדינת ישראל ואויבותיה – העליונות הצבאית וכח ההרתעה - אותה הרתעה שהביאה את מצרים להסכם השלום עם ישראל - אותה הרתעה שבגינה חרק אסד האב שיניים במשך עשורים ולא העז לנסות להחזיר לעצמו את רמת הגולן. ההרתעה הזו גוססת בימים אלו לנגד עינינו המשתאות. אנו יכולים להצילה או להביא עלינו את השואה הטמונה במותה.

מדינות ערב מחריפות את ההתבטאויות שלהן ואיומיהם הלוחמניים על מדינת ישראל. אם נחשוב שוב במונחים של משל, ניתן להשוות אותן לילד שנאמר לו שהוא חייב להישאר בחדר כעונש. אחרי מספר שעות הילד צועק שהוא עומד לצאת. באין תשובה, הוא מציץ החוצה. הוא אינו רואה איש ומוציא רגל מהחדר. אין תגובה והוא יוצא לגמרי, מביט סביב – אין איש עוצר או נוזף בו – העונש הסתיים מבחינתו. הוא לא ישוב לחדר יותר ולא יסוג לאחור באין הרתעה. סוריה, הנלחמת בישראל באמצעות אספקת טילים קטלניים ההורגים בילדינו בחיפה ובקרית שמונה, מבטיחה אש קטלנית ומיידית לו תותקף ע"י ישראל. אירן, המממנת את החיזבאללה, מחמשת, מאמנת ושולחת אותו להבעיר את צפון ישראל מבטיחה אף היא תגובה קטלנית אם תעז ישראל להתנגד למלחמתה בה בשלט רחוק. הגדיל לעשות שר החוץ הסורי ווליד מועלם שאמר היום (5.8.06) בביקור הזדהות עם החיזבאללה בביירות: "אהלן וסהלן, שתפרוץ מלחמה" לשאלת כתבים על האפשרות להדרדרות שתכלול את סוריה במעגל האש. הוא הוסיף: "סוריה מכינה את עצמה, ואינה מסתירה את מוכנותה הצבאית. נגיב מייד לכל תוקפנות ישראלית".

פעם היו שליטי ערב חושבים פעמיים לפני שהיו מקדמים אפשרות מלחמה עם ישראל במילים כמו: "יאללה, נראה אותם". הצהרה מלאת בטחון זו של שר החוץ הסורי היא רק סממן לסרטן האוכל ביכולת ההרתעה של ישראל מאז נסיגותיה החד צדדיות המושפלות מלבנון ועזה. אוגדה אירנית אחת של לוחמים שיעים נתפסת בעולם הערבי כמנצחת את "הצבא החזק במזרח התיכון" ובשעה זו הייתי רוצה להזכיר לקברניטי המדינה ששמירה על תפיסה של כח במזרח התיכון לא נעשית באמצעות שיגור ניירות מכתבים מבושמים, שמירה שכזו נעשית בכח רב ולגמרי לא פרופורציונלי. שאלו את אסד האב, לו היה ניתנת לו שיחת טלפון מהגיהנום, כיצד פתר את בעיית המרד בעיר חמאה בעזרת "כח פרופורציונלי", שאלו את המלך עבדאללה כיצד טבח אביו ב-5,000 פלסטינים במהלך שבועיים בספטמבר 1970 ולעולם לא נזקק יותר להפגנות כח מולם.

"גוי חדש" הגיע לשטעטל המזרח תיכוני שלנו וסטר בפרצופנו בחוצפה - הפציץ את מדינתנו, הרג וחטף בחיילנו ללא כל התגרות מצידנו. זו כמובן בדיקת טמפרטורה בעזרת אצבעות הרגל לפני טבילת כל הגוף. לו היה הגוי בריטי היה סביר להניח שקיבלנו קריאת תגר רשמית המחייבת דו קרב של חרבות עם שחר. הגוי במקרה זה הוא האיסלמופאשיזם הקיצוני ההולך ותופס תאוצה בעולם האיסלמי והאתגר הוא לחיים ולמוות. בידינו האפשרות לקבוע מי יסיים את הקריירה שוכב על הקרשים מחוסר הכרה – מדינת ישראל והתפיסה הרווחת על עליונותה הצבאית – או ארגון צבאי שיעי והמדינות המפעילות אותו בשלט רחוק. בידינו בבחירה להשאיר את תפיסת כוחנו ועליונותנו הצבאית לשנים הבאות או לחכות לאגרוף הסנוקרת של האיסלמופאשיזם בפרצופנו ההמום, באין הרתעה זו רק שאלה של תזמון ושעת כושר כי אל נוכח האימפוטנציה הרועמת של ישראל לאיומים המתלהמים ולסטירות הלחי, יגיעו המכות הכואבות יותר. זוהי דרך הטבע וכך עובד מודל "בריון בית הספר". הוא תקף לילדים בני 10 בדיוק כפי שהוא תקף למדינות ריבוניות, על אחת כמה וכמה לפנאטיות שבהן.