שנאה ירוקה: כשליברליות הופכת לכלבת

ב-21 למרץ 2003, ימים ספורים לאחר תחילתה של המערכה לשחרור עירק צבאו מאות "פעילי שלום" מהשמאל הקיצוני הליברלי על הבנין הפדרלי בשדרת גולדן גייט בסאן פרנציסקו להפגנת מחאה מסוג שטרם נראה. הפעילים חסמו את הכניסה ללובי הגדול של הבניין ולא עזבו את איזור הכניסה לבניין בטרם השאיר כל אחד מהם שלולית גדולה של קיא במקום. האירוע זכה לכותרת Puke For Peace (להקיא למען השלום) ופורסם רבות בתקשורת. בעוד חיילים אמריקאים נלחמים ונהרגים בעירק, התעקשו פעילים אלו לנצל את התיקון הראשון לחוקה המבטיח חופש ביטוי ועשו כן באמצעות ארוחות בוקר מעוכלות למחצה.

היתה זו אחת מהדוגמאות הקיצוניות ביותר לשינוי אותו עוברים ליברלים רבים בארה"ב. הליברלים שבדרך נטו למחות על מה שהם ראו כחוסר צדק בעזרת גיטרות, פיקניקים, מאמרי עיתון, סקס וקורטוב של סמים קלים השתנו מאז עלה לשלטון ג'ורג' בוש הבן ומאז פיגועי 9-11. הכיוון החדש הוא הקצנה בשנאה, ברטוריקה ובמעשים הגורפת חלק גדול מאלו הנמצאים על הגדה השמאלית של הספקטרום הליברלי בארה"ב. יש מהם העוברים את גבול הטעם הטוב עד כדי רצון לפגוע במולדתם, תמיכה באויבי ארה"ב, הקדשת כל מרצם להבעת שנאה לנשיא ארה"ב הנבחר ג'ורג' בוש הבן, אימוץ דיעות אנטישמיות מובהקות וחיבוק הג'יהאד העולמי תוך מציאת יופי פואטי וצדק במאבק המוסלמים במערב. יש האומרים שזו תגובה טבעית לאזלת ידם של הליברלים להבין את נסיבות הרמת ראשו של האיסלמופאשיזם העולמי לאחר פיגועי 9-11. יש האומרים שהם אידיאליסטים שאינם מסוגלים להבין מדוע מישהו ישנא אותם עד רצח ולכן "הולכים עם הראש בקיר" ויאמצו כל הסבר אפשרי אחר. איני בטוח שזו הסיבה. הדבר בו אני כן בטוח הוא התוצאה.


במקום עבודתי הקודם במדינת בקליפורניה זכיתי לכבוד המפוקפק להכיר מספר ליברלים קיצוניים, הייתי רוצה להכיר לכם אחד מהם מקרוב. שמו לאונרד גאי, אמריקאי נוצרי לבן כבן 30. לאונרד פעיל רשום במפלגתו הירוקה של ראלף ניידר, חבר במספר אגודות לשמירה על הטבע, בעל תארים בהסטוריה של האמנות וחובב שירה מושבע. לאונרד אינו מחזיק טלויזיה בביתו, אינו קורא עיתונים מיינסטרימיים ומחשיב עצמו סוציאליסט, מגן סביבה שאינו מפספס אף הזדמנות למחזר אשפה, ותומך נלהב בקידום זכויות האזרח. כמובן רואה עצמו לאונרד כמשכיל ונאור וזאת בלי שימוש במרכאות. לאונרד מעולם לא היה במדינת ישראל. הוא אינו יכול לשים את אצבעו על מדינת ישראל במפת העולם ללא עזרה (בדוק) ואינו יודע דבר עליה מלבד את התעמולה הגזענית ושונאת ישראל של המגזין הסוציאליסטי הקיצוני: The Socialist Worker. ופה טמון שורש הבעיה: לאונרד שונא את מדינת ישראל – לא מוכן לבקר בה – ולא מכיר בזכותה להתקיים. ישראל מבחינתו היא מדינת אפרטהייד ולמעשה מייצגת קולוניאליזם יהודי ציוני בחסות "הקונגרס שורץ הציונים" כדבריו. לאונרד, למרות היותו אדם בלתי אלים וחובב ספרות תומך במאבק אלים כנגד "הציונים" על מנת לשחרר את פלסטין מכובשיה. הוא שונא מתנחלים אבל אינו יודע מהו ההבדל בינם לבין תושבי הקו הירוק – וכמובן גם לא מהו הקו הירוק. את דעתו וידיעותיו מספקים לו ידידים מוסלמים שהכיר עוד בימי האוניברסיטה, חברים ליברלים וקריאה נמרצת של מגזינים סוציאליסטים קיצוניים המוקדשים לשנאת ארה"ב, ישראל ושאר המערב הקפיטליסטי. הוא מעולם לא פגש ישראלי, לא שוחח עם ישראלי ולא זכה לשמוע כלל את עמדת הצד השני. אני מצד האחר מעולם לא נתקלתי בשונא ישראל מימי - מה שהביא את שנינו למסלול התנגשות שעצר מעט לפני אלימות פיזית של ממש.

לא עליתי על שנאתו של לאונרד לישראל בצורה מיידית. במשך חודשים ארוכים היינו מדברים מדי פעם על נושאים תיאורטיים לחלוטין כמו אספקת מזון עולמית, התפוצצות אוכלוסין, האוזון והאקלים המשתנה. על פי הבנתי אז היה לאונרד פעיל לשימור הסביבה, בעל דיעות אקצנטריות במקצת אבל עדיין בגבולות לגיטימיים. ואז זה קרה. כל עובד בחברתנו הנוסע מדי פעם לפגוש לקוחות התבקש למלא טופס ולציין אילו מדינות בעדיפות ואילו לא. על הטופס שלו רשם לאונרד: "בשום פנים ואופן לא למדינת ישראל וגם לא לאותן מדינות אשר משרד החוץ האמריקאי פרסם אזהרת נסיעות עבורן". ז"א: לא לישראל מטעמי מצפון, ולא למדינות מסוכנות. אני זוכר שרתחתי מזעם כשראיתי את הטופס שלו. באותו שבוע דיברתי איתו ולחצתי מעט וכצפוי, הכל התפרץ החוצה: הכיבוש, האפרטהייד, הקולוניאליזם הציוני, "הקונגרס שורץ הציונים" (מונח בשימוש נרחב באתרים ניאו-נאצים), רצח העם הפלסטיני ושאר פניני תעמולה חולניים נוסח אל-מנאר. כמי שנתקל בשנאה אנטישמית בפעם הראשונה בחייו, הייתי המום וזועם מהבורות שלו ובכל זאת לקחתי על עצמי לנסות לשכנעו שהוא טועה ואינו רואה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בצורה מאוזנת. לכאורה הצלחתי להגיע איתו לאיזושהי התקדמות. הבחור החביב שמחזיק מעצמו משכיל ונאור לא ידע שבישראל יש תרבות בילוי, הוא מעולם לא ראה תמונה של תל אביב והוא לא ידע שבישראל אזרחים מוסלמים. מגזין השנאה The Socialist worker מכנה את ישראל מדינת אפרטהייד, ויהיה קשה מאד לתמוך בהגדרה הזו אם יתברר שלישראל יש אוכלוסית אזרחים מוסלמית בעלת זכות הצבעה. עברתי עם לאונארד על רשימת חברי הכנסת, הראתי לו את אחוזי ההתפלגות של הדתות בקרב אזרחי ישראל. הסברתי לו על מלחמות ישראל, על תכנית החלוקה, על מלחמת השחרור, על שבע מדינות ערב הפולשות עם עזיבת הבריטים. הסברתי לו כאיש מחשבים מהיכן מגיע ה- Firewall, היכן הומצא ה- Instant Messenger ועוד מספר מרגליות גאווה ציוניות. על פניו נראה שהוא הבין את מה שהיה לי להגיד. אולם לא לקחתי בחשבון דבר חשוב אחד: כשאתה ליברל קיצוני ואכול שנאה במשך זמן רב, גם אם תוצג בפניך מציאות אחרת, אתה לא תרצה לשמוע אותה או לקבל אותה, גם אם שיכלית אתה מבין אותה. ואכן כך היה הדבר.

מספר שבועות לאחר המאמצים האדירים שלי להביא ללאונרד מידע מאוזן, קרא לי לשיחה מנכ"ל החברה שהיה מיודד עימי. "לאונרד היה אצלי הרגע." הוא אמר, "הוא ביקש ממני להפסיק למכור תוכנה ללקוחות ישראלים ולהחרים רשמית את ישראל." עמדתי פעור פה כדקה. לקוחות ישראלים היו חלק לא מבוטל מעוגת המכירות שלנו וכמובן שהמנכ"ל לא חשב אפילו לרגע להיענות לדרישת "החרם הערבי" של לאונרד, אבל אני לא נרגעתי – ירדתי קומה והוצאתי את כל התסכול שהיה לי עליו מול כולם, ללא צנזורה או מעצורים. בסופו של דבר היה צריך להפריד בין שנינו – זה עמד להידרדר לאלימות פיזית. רציתי להכאיב לו וחזק. לא דיברנו מאז וכעבור מספר שבועות לאונרד עזב את החברה מיוזמתו. מחבר משותף אני יודע שהוא שב לבית הוריו בסאן דייגו וממלצר למחייתו לאחר שלא הצליח למצוא שוב עבודה בתחום המחשוב. איזור סאן דייגו ידוע כמעוזן של חברות תוכנה העובדות מול גורמים ממשלתיים וצבאיים - מול בחירה זו העדיף לאונרד הליברל להגיש המבורגרים עבור טיפים.

כשג'ו לי ברל פגש את היינריך ואת אחמד – הברית המשולשת

הליברלים הולכים ומקצינים את עמדותיהם מיום ליום. המלחמה בעירק והמשך הלחימה במזרח התיכון נותנים להם דלק לבערה. האויב המשותף, ג'ורג' בוש, ממשלת ארה"ב ומדינת ישראל פותחות הזדמנות שלא היתה קיימת בעבר לשיתוף פעולה בין קבוצות שנאה החולקות אויב משותף, ואת הסימנים רואים בשטח כבר היום. בעבר, לא היה כל קשר בין תומכי הציר האיסלמופאשיסטי המיליטנטי לבין הליברלים. אלו תמכו ברצח והרג הכופרים ואלו תמכו באהבה חופשית, סמים ורוקנרול שהם כל מה שאדם צריך כדי להיות מוצא להורג באפגניסטן. אבל הזמנים משתנים ודינמיקות משתנות בזירה הפוליטית יכולות להניב בריתות חדשות. הליברלים החדשים אינם היפים ואינם מתעניינים במוסיקה של ג'ימי הנדריקס, נעליים מחודדות ואורגזמות. הפוליטיקה היא מגרש המשחקים שלהם וכרגע האויב שלהם הוא ג'ורג' בוש, ממשלת ארה"ב, מדיניות החוץ של ארה"ב וכמובן מדינת ישראל. בפעם הראשונה עומדים האיסלמופאשיסטים והליברלים כתף אל כתף אל מול אותו אויב. האיסלמופאשיסטים כמובן אינם רואים בבוש ובממשלת ארה"ב ומדיניותה את סוף מאבקם, אבל את הליברלים זה כמובן לא מעניין, כל עוד שהמטרה הראשונה מקבילה בין הקבוצות, הם קופצים יחדיו לאותה סירה. כבר היום ניתן לראות מוסלמים קיצונים תומכי חמאס, ג'יהאד, אל-קעידה וחיזבאללה צועקים סיסמאות להשמדת ישראל ובעד המאבק האיסמלמי ולצידם ליברלים אמריקאים לבנים, ילידי ארה"ב – יהודים ונוצרים המצטרפים אליהם לפזמון החוזר של שנאת ישראל ותמיכה בג'יהאד. יש עוד חבר נסתר בשילוש הלא-קדוש שטרם השמיע את קולו ברחובות – הניאו האצים ושונאי היהודים המסורתיים בארה"ב – "האומה הארית", מכחישי השואה ושאר שונאי ישראל מסיבות דתיות וגזעניות גרידא. כבר היום ניתן לראות שיתוף פעולה בין תכנים ליברלים, תכנים איסלמופאשיסטים ותכנים ניאו נאצים ברשת האינטרנט, באתרים כמו JewWatch.com ודומיהם. יש לזכור שניאו נאצים בארה"ב, לפחות הגרעין הקשה שבהם, נלחם גם בממשלת ארה"ב אותה הוא מכנה "ממשלה בובות יהודית" – גישה זו מדברת היישר להגיון קצר-הטווח של ליברלים הרואים בסילוק בוש ושלטון הימין או כל ממשל מיינסטרימי אחר כמטרה עילאית, כמובן ללא כל מחשבה על צעדיהם הבאים של חבריהם לברית המשולשת.


יולי 2006: מתקפת השנאה הליברלית-איסלמופאשיסטית

דוגמא טובה לשיתוף פעולה ליברלי-איסלמופאשיסטי ניתן למצוא בחודש האחרון. ב-23 ביולי צעדו אלפי שונאי ישראל איסלמיים וליברלים קיצונים בכיכר העיר בוסטון וקראו קריאות להשמדתה של מדינת ישראל, להכחדת הציונות במזרח התיכון והביעו תמיכה מוחלטת בחיזבאללה ואמונה בנצחונו הקרב. ב-17 ליולי בסאן פרנציסקו הפגינו תומכי חיזבאללה מטעם ארגון השנאה אל-אוודה וארגון A.N.S.W.E.R וכמובן כדי להתגרות בקהל המפגינים הישראלי מעברו השני של הכביש הצדיעו מספר איסלמופאשיסטים במועל יד נאצי, מין "זיג הייל" מבזה גדול ליהודים שמעבר לכביש. כמו בבוסטון, גם כאן הקהל האיסלמופאשיסטי והליברלי הקיצוני נשא שלטים התומכים בחיזבאללה וקרא להשמדת ישראל באלימות. אבל אולי מכולן הגדילה לעשות תנועה השנאה הקיצונית "אגודת ההוגים האיסלמיים" שהפגינה ב-16 ליולי בניו יורק בקריאות להשמדת ישראל בנשק גרעיני (ראו תמונות) ובהנפת שלטים הקוראים לשלטון איסלמי בארה"ב. אם מעוניין מישהו בהוכחה חותכת להרמת ראשו המכוער והחצוף של הנחש האיסלמופאשיסטי אין דוגמא טובה מזו – בניו יורק – עיר שרק לפני שנים מועטות ספגה את מכת הטרור הקשה ביותר בהסטוריה, מעל 3,000 הרוגים וטראומה נפשית ופיזית בלתי ניתנת לתיאור – שוב סופגת עלבון בדמות מפגינים תומכי טרור הקוראים באופן פומבי וללא חשש להחלת חושך האיסלם הקיצוני בכל רחבי אמריקה ומנצלים את שריון חופש הביטוי על מנת להיאבק לביטולו הלכה למעשה. אני חושב שבמקרה הזה תמונה אכן שווה אלף מילים. קחו כמה דקות והתבוננו היטב, קבוצות אלו עדיין נקראות בפי התקשורת השמאלנית בארה"ב "פעילי שלום".

בבואנו לשפוט את הליברל הקיצוני הממוצע בארה"ב עלינו לזכור שמדובר בבור ועם הארץ מוחלט בכל הקשור למזרח התיכון הניזון מעיתונות שנאה, שמועות ותעמולה בה מפסידה מדינת ישראל הפסד צורם – גם מטעמי כמויות ואף מטעמי איכויות. בסופו של דבר הליברל הקיצוני בארה"ב עדיין מאמין בחירות ובדמוקרטיה ומחזיק בדיעה שהוא אכן עושה את הדבר הנכון מוסרית בהתיצבותו לימין האיסלם במלחמתו בישראל. עם התגברות מעשי האיבה של מדינות הציר האיסלמופאשיסטי ועם האפשרות של התעוררות טרור פנים ארצי שיפגע באזרחי ארה"ב סביר להניח כי רבים מהליברלים הקיצונים שם יעברו את התהליך אותו עברו רבים מאנשי השמאל הקיצוני בישראל לאחר מות פנטזית אוסלו והמזרח התיכון החדש – התפכחות מרירה.


כל התמונות במאמר זה צולמו בהפגנות אנטי ישראליות במהלך חודש יולי 2006 בסאן פרנציסקו, ניו יורק ובוסטון.