פוליפ השבוע: אהוד אולמרט

אם שמתם לב, בשבוע שעבר החסרנו פוליפ. הסיבה היא שהתאפקתי עם הבחירה שלי שיועדה לשבוע שעבר. רציתי להמתין מעט כדי לראות אם יתרחשו דברים מסויימים שחשבתי שמן הראוי שיתרחשו. אלו לא באו ועל כן החלטתי להעניק את אות פוליפ השבוע לאדם אותו יעדתי לתפקיד עוד בשבוע שעבר: ראש הממשלה אהוד אומרט. כשפרצה מלחמת לבנון השניה ביולי כולנו נתנו קרדיט לראש הממשלה החדש. בנאום חוצב להבות הבטיח אולמרט לעם ישראל המשולהב שעוד בטח בכוחו ויכולותיו של הצבא המהולל שלנו כי לא תיפסק הלחימה עד שישובו הבנים הביתה: גלעד, אלדד ואהוד. אולמרט עמד מעל בימת הכנסת ונאם את הנאום שלימים יקרא "נאום עד כאן". חלק ממנו כלל את המילים הבאות:

"...עינינו הרואות כי מרבית הקהיליה הבינלאומית תומכת במאבקנו בארגוני הטרור ובמאמצנו להסיר את האיום הזה מעל המזרח התיכון. אנו מתכוונים לעשות זאת. אנו נמשיך לפעול בכל העוצמה עד שנשיג זאת. מול הפלסטינים נאבק ללא לאות עד שיחדל הטרור, יוחזר גלעד שליט הביתה בשלום וייפסק ירי הקסאם. ובלבנון, נאבק על כך שיקויימו התנאים שקבעה הקהילה הבינלאומית זה מכבר, והדברים מצאו ביטוי חד רק אתמול בהחלטת 8 המדינות המובילות בתבל: החזרת בני הערובה אהוד (אודי) גולדווסר ואלדד רגב, הפסקת אש מוחלטת, פריסת צבא לבנון בכל דרום לבנון והוצאת החיזבאללה מהאזור תוך מימוש החלטת האומות המאוחדות מס' 1559. לא נחדל מפעולותינו. בשתי החזיתות מדובר בפעולות של הגנה עצמית במובן המהותי ביותר והבסיסי ביותר...יש רגעים בחייה של אומה, שבהם היא מחויבת להביט אל המציאות נכוחה ולומר: עד כאן! אני אומר לכולם: עד כאן! ישראל לא תהיה בת ערובה – לא של כנופיות טרור, לא של רשות טרור, וגם לא של אף מדינה ריבונית..."

אבל מסתבר שאולמרט שיחק משחק קשוח אל מול המצלמות ומאחורי דבריו לא עמד אלא חלל ריק – "בלוף" בלשון שחקני הפוקר, כי אהוד אולמרט מעולם לא התכוון ללכת עד הסוף ולעשות כל מה שצריך על מנת להחזיר את הבנים הביתה. הבנים שלנו, החיילים היקרים שלנו אלו הנמצאים עכשיו בחצי הדרך לאירן, הולכים בדרכו של רון ארד עליו השלום. כשנבקש מידע עליהם בעוד כמה שנים יספרו לנו כלאחר יד שהם נהרגו בהפצצות חיל האוויר שלנו בזמן המלחמה. אפילו את גופותיהם לא נזכה לקבל בחזרה וכל זאת כי בראשנו עמד אדם שאינו ראוי לכך. פוליטיקאי בעל פני פוקר שמדבר ומדבר אבל אינו מוכן לגבות את דיבוריו במעשים. אולמרט אינו מבין את משמעות הגבלת המנדט של צה"ל כאשר טילים נופלים באלפיהם על ערי צפון ישראל. הוא אינו מבין את משמעות הכניעה תחת אש לכנופיה איסלמפאשיסטית ואינו מבין את השלכותיה לעתיד ואת משמעות סיום התקופה בה היה צבא ההגנה לישראל שחקן כבד משקל בביצת המזרח התיכון.

אולמרט הבטיח שהלחימה לא תיפסק עד שיושבו הבנים. אבל המלחמה הסתיימה והבנים עדיין בשבי. אולמרט הבטיח שנעשה הכל כדי לדחוק את החיזבאללה מגבולנו הצפוני, אבל החיזבאללה, מעודד מנצחונו ומחוסר עמוד השדרה שלנו, חוזר לגבול הצפון, מתחמש ומתכונן לסיבוב הבא בהנאה וציפיה. אולמרט הבטיח שלא נפסיק להילחם עד שלבנון תבין שזה או היא או מימוש 1559, אבל הוא התקפל וברח – עוזב את הלבנונים המוכים מריעים לחיזבאללה ומניפים ידם באוויר לאות ניצחון, אפילו מעל הריסות בתיהם ושכונותיהם. אולמרט עמד, ודפק באגרופו על הפודיום במליאה, אבל נשבר ונסוג מבלי להשיג דבר מלבד מותם של 39 אזרחים ישראלים בעורף ו-117 חיילים שננטשו פצועים בשטח, מחכים לחילוץ שיגיע מאוחר מדי, או נאבקים בערכיהם האומרים להם לא לבזוז כדי לאכול ולשתות למרות קו האספקה המת. מג"דים ומח"טים הנקרעים בין פקודות סותרות – לא ברורות – מסתערים קדימה ללא כל מטרה מוגדרת ומתבקשים לרוץ ריצת מתרון חסרת תכלית ועקובת דם לנהר הליטני וכל זאת בשעה שממשלתם האמיצה חותמת על ניירות הכניעה הראשונים בהסטוריה הישראלית, לא מול צבא סדיר, לא מול קואליציה ערבית של עשרות דיביזיות אלא כניעה מבויישת בחסות האו"ם האימפוטנט אל מול ארגון קטן ונחוש של 5,000 לוחמים המתקרא "מפלגת האל".

האם יש להתפלא מדוע לנוכח תבוסה קולוסלית זו קמים קלות בקרב אינטלקטואלים ערביים הקוראים למדינות ערב לנצל את ההזדמנות ולחסל את ישראל? מישהו מתפלא מדוע אומר שר החוץ הסורי המחוייך "אהלן וסהלן" למלחמה עם ישראל? מישהו מתפלא מדוע מעז הדיקטטור הסורי הצעיר לרמוז ששלום "לא יהיה פה" ושאת הגולן תשחרר "ההתנגדות"?, האם מישהו מתפלא מדוע מרימים ראשם אנשי גדודי אל אקצה בגדה ומספרים בגאווה כיצד בהשראת האחים מהחיזבאללה ינחתו בקרוב טיליהם על תל אביב? מישהו מוכן להסביר כיצד הפכה מדינת ישראל במהלך 35 ימים ממעצמת על צבאית לחבורה חובבנית של פאשלונרים תבוסתניים העוזבת שבויים בידי אויב מר וחותמת על הסכם כניעה שבאופן מופגן לא כולל את שחרורם כסעיף ביצוע אלא כשאיפה? כ- Nice to Have? מישהו מוכן להסביר כיצד אמור צה"ל להרתיע צבא ערבי של עשרות דיביזיות סוריות, ואירניות של צבא סדיר כאשר אינו יכול להתמודד מול 5,000 מתנדבים איסלמיים מזוקנים?

מישהו מוכן להסביר מדוע לא מתגלגל ראשם של האחראים? ואני מתכוון פוליטית, לא גיליוטינית, למען הסר ספק. ידיד טוב אמר לי פעם כשהייתי מתכנת צעיר מאד שכתב עם הרבה באגים – "כשהראש דפוק כל הגוף סובל". ואכן כשלא חשבתי מספיק -- סבלתי ומאז הבנתי שכשיש בעיה, הטיפול צריך לבוא מהראש, ואם אפשר טיפול מונע - מה טוב. את הנזק שגרם אולמרט אין להשיב. הדבר היחיד שניתן הוא לטפל בראש החולה כדי למנוע מאותו האדם לעמוד שוב באותה סיטואציה בה כשל כישלון חרוץ. אני מאמין גדול באחריות הראש. איני יודע מה הייתי עושה עם הרמטכ"ל היהיר דן "מכה בכנף" חלוץ, איני יודע מה הייתי עושה עם עמיר "לא ישכחו את השם" פרץ, איש ההסתדרות שקיבל צבא לשחק בו וחשב שיוכל להיות מצביא נצחון, אבל אני יודע שהראש צריך ללכת. עניין של אחריות.

כשיעזוב אותנו אהוד אולמרט בעוד אי אלו מספר עשורים וילך לעולמו, תמתין לו בצד השני הגברת גולדה מאיר, תתפוס באזניו הגדולות ותנזוף בו כמו שאיש לא נזף בו בחייו. גולדה מאיר, אשה משכמה ומעלה, רצה גורלה ופישלה בענק ולמרות שנבחרה שוב לכנסת השמינית באפריל 1974 השכילה לקחת אחריות על מחדל יום הכיפורים שהביא את מדינת ישראל אל סף שואה שניה, הקשיבה היטב לקולות הביקורת והמחאה ועזבה את הבמה הפוליטית. אהוד אולמרט, פוליטיקאי קרייריסט לא נראה מתרגש מגל הביקורת שמוטח בו ומהנזק שנגרם לפרה הקדושה היחידה ששרדה במדינת ישראל: אשליית כוחו של צה"ל הבלתי מנוצח. אולמרט לא מבין על מה ההתרגשות וחוזה לעצמו שנים רבות של אחיזה ברסן השלטון. הוא מקווה שנשכח ונסלח ונבין ונבליג אבל לא הפעם! על אולמרט ללכת ולפני שיעשה כן, יענוד נא על חזהו נטול העיטורים את אות פוליפ השבוע של בלוג הפרוקטולוגים של זקני ציון.