פוליפ השבוע: "חבר" הכנסת ואסל טאהא

הפעם בחירת פוליפ השבוע של בלוג "הפרוקטולוגים" מוגלתית במיוחד. השבוע שמרנו את הכבוד המפוקפק לחבר הכנסת הישראלי ואסל טאהא. לאחרונה הודה טאהא שאמר לפלסטינים במהלך צ'אט מתוקשר שיש לבחור בדרך פעולה צבאית כנגד ישראל, דהיינו פריצה למחנה צבאי, עימות עם חיילים ולקיחתם בשבי. בצ'אט שנערך באתר "איסלאם אונליין" הפופולרי במדינות ערב הוצג טאהא בהסכמתו כחבר בכנסת הישראלית ואף כראש המועצה המקומית לשעבר כפר-כנא, בתוך פלשתין הכבושה בשטחי 1948. כמיטב המסורת התעמולה האיסלמונאצית, הסביר טאהא לשומעיו כי עמדתה של ישראל לראות בחייל חטוף מוטעית והוא למעשה אסיר בידי הפלסטינים וזאת מכיוון שהמונח "חטוף" מעיד על חטיפה בידי טרוריסטים או כנופיות וכיוצא באלו (והחמאס כמובן אינו כזה). הוא הוסיף כי פעולות רצח נגד אזרחים (אזרחיו שלו, הישראלים) הן קלות מדי ולכן עדיף לתקוף חיילים ולקחת את "הכיבוש בשבי". את העובדה שמחבלי החמאס חדרו לשטח ישראל ולא חטפו חייל בשטח כבוש כלשהו, הוא כמובן לא טורח להזכיר. חייל הוא חייל כיבוש לדידו של הערבי טאהא, בקריה, באשקלון ובכרם שלום, שהרי לא ניתן לטעות בעמדותיו של "ראש המועצה המקומית כפר כנא בפלסטין הכבושה של 48", הרי כל שטחי פלסטין של 1948 הם שטח כבוש וכל חייל הוא מטרה. לקינוח דבריו הוא אף הוסיף בגאווה כיצד "הפעולה פגעה באגו ובמורל הצבאי".

מעשיו ודבריו של חבר הכנסת ואסל טאהא אינם באים כהפתעה עבורי. אני בהחלט מבין את עמדתו. ואסל טאהא הוא ערבי פלסטיני איסלמונאצי. אין לצפות ממנו לנאמנות למדינת ישראל ממנה קיבל את אזרחותו ואת זכויותיו. אין לצפות ממנו להגן את חיילי ישראל או לתמוך בהם, חייליו הם מחבלי החמאס החמושים. כמו מכל אימאם המשלהב את מאמיניו לג'יהאד ורצח, אין לצפות ממנו ליושר אינטלקטואלי בבואו להבדיל בין מאסר מפגעים נוטפי השנאה האיסלמופאשיסטית לבין חטיפת חייל חף מפשע משטח ישראל הריבונית. שהרי הוא יודע את ההבדל אבל אין זה משנה עבורו. טאהא הוא סוכן אויב. שלומה ואינטרסיה של מדינת ישראל אינם עומדים לנגד עיניו. כמו רוב אחיו ערביי ישראל, טאהא אינו רוצה להיות ישראלי, אינו מרגיש ישראלי ואינו חושב שלמדינת ישראל זכות קיום במרחבי "כיבוש 1948". טאהא הוא אויב ישראל מוצהר המנצל את החופש שהעניקה לו המדינה כדי להזליף עליה ארס ממרומי מגדל החסינות. בגלימה משוריינת-חוק של חבר כנסת ישראלי הוא מצהיר על תמיכתו באויבי ישראל ומתענג פומבית על נפול בניה. ואסל טאהא הוא בוגד מהמלוכלכים, החצופים והגרועים שידעה המדינה.

אני מצפה ממדינת ישראל להסיר את חסינותו של סוכן האויב האיסלמופאשיסט ולהעמידו לדין על תמיכתו בכוחות האויב בעת מלחמה. לו היה הדבר תלוי בי, היה הנאצי האיסלמי הקטן מגורש לשטחי עזה, נזרק ממסוק על חאן יונס, ואזרחותו נשללת ממנו.

אם לא תסיר המדינה את חסינותו של הבוגד ותעמידו לדין שהרי מדינת ישראל נמצאת השלב הסופני של מחלת הסרטן הדמוקרטי הממאיר בו לקתה, בו מפסיקה הדמוקרטיה לשרת את בניין העם והאומה והופכת ממארת והרסנית, כלי עזר בידי האויב. לא עוד צריך האויב להכות במדינה, חוקיה מכים בה ללא רחם בטירוף מערכות של כשל חיסוני מוחלט, על למותה.

צביעותם המכוערת של אנשי התעמולה האיסלמונאצית עברה כבר מזמן את גבול הטעם הטוב. יושב ערבי מוסלמי בפרלמנט של מדינת ישראל בה נבחר בצורה דמוקרטית, מאשים את מדינתו בפשעים כנגד האנושות ומצד שני תומך במאבקם וחוגג את פשעיהם של פלוגות מחץ פלשתינאציות שכבר נשבעו חגיגית שלעולם לא יכירו בישראל ולעולם לא יניחו את נשקם עד להשמדתה. היכול להיות כדבר הזה? חבר כנסת ישראלי הקורא לשיחרורם של רוצחי ילדים ישראלים מהכלא באופן גורף? שמסביר לעולם שאין דבר כזה ישראל, שיש רק פלסטין הכבושה של 1948? מישהו מוכל להסביר לי בבקשה מה לעזאזל קורה פה? ויותר מכך איך מתרחש דבר כזה כי איני בטוח שאני מבין או מוכן לקבל את הטירוף שבסיטואציה. ניחא אם היה זה חאלד משעל נוטף הרעל מדמשק, או חסן נסראללה פטישיסט הג'יהאד הלבנוני - אבל פה מדובר בחבר כנסת ישראל. מחוקק ישראלי מבית הנבחרים הישראלי. אזרח ישראל. האם באמת אין למדינה כלים להגן על עצמה מפני בגידת אזרחיה? האם קיים ואסל טאהא בגרסה יהודית אי שם באחת ממדינות ערב?

אל לנו להעלים עין או לבטל תופעה זו כקוריוז. זוהי אינה תופעה בודדה. מזה שנים שחברי הכנסת הערבים מתרועעים, מתחבקים, מתנשקים ותומכים רעיונית בארגונים המוקדשים באופן פומבי להשמדת מדינת ישראל ולחיסול היהדות העולמית. ואסל טאהא אינו לבד. חבר הכנסת לשעבר דהאמשה אמר לא מזמן כי פעולת חטיפת החייל הינה "פעולה לגיטימית ומכובדת". ומה עם מפגשיו המפוקפקים של עזמי בשארה בלבנון וסוריה?

בפעם האחרונה שביקרתי בבניין הכנסת הייתי יכול להישבע שמדובר בכנסת ישראל ולא בכנסת הרייך האיסלמופאשיסטי הראשון. על מדינת ישראל לחוקק חוקים שימנעו מחברי כנסת תמיכה באויב בעת מלחמה. לכל מדינה חוקים כאלו. גם אם אנו מודים בזאת במקום פרטי בו איש לא שומע אותנו, כולנו יודעים כי אנו נמצאים במאבק לחיים ולמוות עם הפלסטינים. האויב מכה בנו לא רק ברקטות, מתאבדים, ירי וחטיפות אלא במערכה תעמולתית שלא היתה מביישת את יוזף גבלס. הם משתמשים בבובות מריונטה ישראלות מתוך בית המחוקקים כדי לפלוט את תעמולתם לעולם השותה אותה בשקיקה.

הזמן הוא עכשיו. עלינו למנוע מסוכני האויב החשוכים לפעול בחופשיות חחת מטריית ההגנה הדמוקרטית אותה אנו מספקים להם ועלינו להתחיל עם "הגמל הטרויאני" ואסל טאהא שחצה כל גבול. דמוקרטיה אינה ציאניד. היא לא הומצאה למטרות התאבדות.