למדינה קטנה דרוש דיקטטור זמני

כמה מילים מקדימות ברשותכם. האייטם הזה הוא משחק מחשבה של "מה אם?" בשיטה הפוליטית הנהוגה בישראל והשלכותיה על יכולתה של ישראל לרפא את החולי שבה. האג'נדה הפוליטית בה מובאת כדוגמא בלבד. אנא זיכרו זאת כשאתם קוראים את השורות הבאות.

האם אי פעם הרגשתם שמדינת ישראל תקועה ללא יכולת לזוז? שלא משנה מה יהיו תוצאות הבחירות-שום דבר לא ישתנה באמת? חשתם פעם בקפיצה קלה לשמאל, או סטיה קלה לימין אבל אף פעם לא בשינוי קיצוני ומרחיק לכת עקב זכיה של גורם זה או אחר בבחירות? בישראל מתקיים איזון משונה בין ימין ושמאל, חילונים ודתיים, יהודים וערבים, מתנחלים ותומכי גבולות 67. האיזון הזה אינו תיקו מתמטי טהור, אבל הוא מתקרב לכך עקב השיטה הפוליטית מעודדת האימפוטנציה הנהוגה בישראל.

גם כשזוכה סיעה בבחירות, לאחר הרכבת הקואליציה וכניעה לסחיטות מפלגות לשון המאזניים הקטנות, נשארת זו עם מרווח תימרון קטן מאד שמבטיח הישרדות אך ורק בנתיב קבוע ומאושר מראש על ידי כל הצדדים. דינמיקת המחנות והאינטרסנטיות המפלגתית תבטיח את נפילתה במקרה וזו תרצה לערוך שינויים מרחיקי לכת. הצבעות אי אימון ופרישה לאפוזיציה של מפלגות דבק קטנות המחזיקות את קואליציות רעועות בחיים גורמות לכך שהשלטון בישראל יהפוך ללא יציב בהגדרתו. מעטות הממשלות בישראל שזכו לסיים את כהונתן ללא נפילה או התרסקות או ריצה לבחירות מוקדמות רק כדי לטרוף שוב את הקלפים ולהגיע שוב לאותה עצם שלטונית התקועה בגרונה של המדינה מבלי לבלוע ומבלי להקיא. ממשלות כבר נפלו בישראל על מטוסים שהגיעו בשבת, תקציבים יחודיים שלא הגיעו למקומם בזמן, חשבונות סודיים של חברים וחברות ושאר סיבות נלוזות, שהנפוצה בהן היא אנוכיות ונקמנות בסגנון דרדק מתוסכל בגן הילדים שמאחר ולא קיבל את מלוא רצונו, הוא נחוש בדעתו לקלקל לאחרים.

באווירה שכזו מחוברות ממשלות למכונות הנשמה קואליציוניות ומחזקות בחיים באמצעות מאזן אימה. מפלגות קטנות המייצגות חלקים זניחים ולפעמים קיצוניים בעם עלולות לפתע למצוא עצמן בעמדות של כח אבסולוטי. על חשקיהן וקפריזיותן תיפול או תקום הממשלה. במאזן אימה שכזה לאיש אין אינטרס לזוז ולו במילימטר מהנתיב הנח והאנמי שהותווה מראש ע"י מקימי הקואליציה. התרחיש השחור ביותר הוא תיקון כוון של מעלה אחת ע"י סיעה גדולה הנתפסת כשבירת כלים ע"י סיעה קטנה. זו עוד עלולה להתעופף בחזרה לאופוזיציה, ולהשליך את כולנו שוב למערכת בחירות יקרה ומיותרת.

ככל כשאני חושב על עורקיה החסומים של הנהגת המדינה ועל חוקי פעולתה אני הולך ומבין שבישראל אי אפשר ממש לעשות דברים גרנדיוזים שכן מי שינסה לקום ולעשות יפול מת בו במקום מעוקצם וארסם של אלו המתנגדים לו, ואפילו יהיו אלו מיעוט. אי אפשר לבנות רכבות Bullet מהירות שיקשרו צפון לדרום למרכז, אי אפשר לתת תחבורה ציבורית אמינה לחילונים שאין הפרוטה מצויה בכיסם לרכב פרטי, אי אפשר להקים שדות תעופה בנגב, אי אפשר להפשיר שטחים לבניה, אי אפשר לייעל את הצבא בצורה כירורגית, אי אפשר להילחם בשחיתות בצורה רצינית וגורפת, אי אפשר להעלות שכר מינימום ולהילחם בנוגשי העבדים של חברות כח האדם, אי אפשר לצאת מהמבוי הסתום עם הטרוריסטים בעזה ובגדה. אי אפשר להגיב כפי שצריך לפרובוקציות לבנוניות וסוריות, אי אפשר להחזיר לנוער את הכבוד לחינוך ולמחנך, אי אפשר לפעול נמרצות לטפל בפשע המאורגן ובסחר האדם בישראל, אי אפשר למגר את תופעת הישראלי המכוער, אי אפשר להקל את נטל המס בישראל שהוא הגבוה בעולם (כשמחשבים תמורה), אי אפשר לשחרר את אזרחי ישראל מהבירוקרטיה הממאירה שאוכלת בהם, אי אפשר לתמוך בעסקים קטנים כפי שהם זקוקים, אי אפשר לסיים את חוסר השיוויון שבין חרדים וחילונים, אי אפשר לקיים מעמד ביניים כעמוד השדרה של החברה, אי אפשר לדאוג להשכלה גבוהה לכל אדם המסוגל לה מנטלית, אי אפשר לתת לישראלים לעסוק בישראל בענפי ספורט מסויימים הנהוגים בחו"ל, אי אפשר להילחם במונופולים העושקים את הצרכן בישראל בשם החוק, אי אפשר לתת לישראלים תקווה לעתיד שאפשר באמת ובתמים לבנות עליו. בישראל, ארץ הלא-לא, פשוט "אי אפשר". אי אפשר כי לכל הדברים האלו יש מתנגדים ולמתנגדים יש כח לעצור את זה גם בתור מיעוט קטן. המדינה תקועה. הדמוקרטיה הישראלית, ז"א שלטון העם הישראלי הוא למעשה כביש משובש עם תמרור אין כניסה משני הכיוונים. רצון הרוב לעולם לא נעשה ולמען האמת רצונו של איש כמעט ולא נעשה. לא לכך התכוון המשורר כשהמציא את הדמוקרטיה.

שיטה פוליטית המאפשרת תיקו משתק מתאימה למדינות מערב נאורות אשר נמצאות במצב כלכלי פוליטי נח ושתקיעות שלטונית אינו מרע את מצבן. לאמריקאי הממוצע לא ממש משנה מי יושב בבית הלבן או כמה חוקים לא יוכל הקונגרס להעביר בגלל גושים חוסמים. מצבו עדיין יהיה טוב וכלכלתו עדיין תהיה חזקה. מדינות מתפתחות כמו ישראל הצועדות לתהום כלכלית ומדינית אינן יכולות להרשות לעצמן ליפול כאשר כל מה שמעניין את קאסטת המנהיגים היא הישרדות ו/או הסבת נזק לאויבים פוליטים. בין כיסא לכוסית מישהו צריך לעבוד עבור מדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ממשלות אימפוטנטיות שלא מסוגלות לזוז מבירוקרטיה, הסכמים קואליציונים מסרסים ושאר תכמנות פוליטית שנועדה לשמור אנשים בכסאותיהם במקום את המדינה בתנועה קדימה. ישראל חולה באנמיה מנהיגותית ומאי אונות פרלמנטרית. האשם לא באנשים. האשם בשיטה. כך אי אפשר להמשיך.

יש לי פיתרון להציע. אתם מוזמנים לצאת איתי אל מחוץ למסגרת לכמה רגעים על מנת להכירו. הפיתרון מורכב מאותה נוסחה מנצחת המביאה לנו רכבים המונעים גם בדלק וגם בחשמל, הלא הם רכבי ההייבריד. פירוש המילה הייבריד הוא "בן-כלאיים", רק שהפעם בניגוד לכל קונוטציה שלילית של המונח מדובר בלקיחת הטוב בשני העולמות ושילובו ליחידה אחת. הפתרון שלי לבעיות חוסר האונות של המשטר בישראל פועל בעיקרון דומה. מצד אחד הדמוקרטיה הישראלית חסומה, אימפוטנטית ומחושקת בהגדרתה. מצד שני, דיקטטורה אבסולוטית כדוגמת זו של סאדם חוסיין או אסאד הבן, בה דיקטטור הוא אל היכול לעשות ככל העולה על רוחו אינה בדיוק כלי בריא לפיתוח חברה משגשגת. מה עושים? משלבים! יוצרים הייבריד של דמוקרט ודיקטטור ופותרים את הבעיה. הכירו נא את הדמוקטטור (Democtator).

הדמוקטטור הוא דיקטטור זמני הנבחר בצורה דמוקרטית ע"י העם לתקופה של שמונה שנים. הדמוקטטור נהנה מסמכויות פוליטיות/מדינית רחבות הנתונות בידיו של אדם אחד כאילו היה הוא עצמו ממשלה וכנסת על כל חבריה. הדמוקטטור יכול לפעול לבדו, או למנות אנשים מטעמו כדי לנהל תחומים שונים במדינה אך אלו פועלים תחתיו ואינם יכולים להתאגד כדי להפילו או להתנגד לו ולהמשיך להחזיק במשרותיהם. תפקידו של הדמוקטטור הוא להנהיג את המדינה במשך שמונה שנים ולעשות בחופשיות על פי הבנתו וצו מצפונו לשיפור חייו של העם בישראל. הדמוקטטור שואב את כוחו וגם את מוגבלויותיו מחוקה אבסולטית שסעיפיה יועלו ע"י העם, יסוכמו עפ"י מידת הפופולריות להם זכו, ויאושרו או ידחו בהצבעה של כל אזרחי ישראל בתקופה מכינה לתחילת עידן הדמוקטטוריה. החוקה תבטיח את זכויותיהם הבסיסיות של אזרחי ישראל ותגביל את כוחו של הדמוקטטור לנושאים אזרחיים, צבאיים ומדיניים בלבד. החוקה תגן למשל על חופש הדת, החופש לעזוב את ישראל או לבוא בשעריה, החופש להפגין, החופש להתאגד והחופש לביטוי חופשי. מדי שמונה שנים יבחרו אזרחי ישראל דמוקטטור בבחירות ישירות. כל אדם יהיה רשאי להגיש מועמדות מגובה ב-40,000 חתימות של אזרחים התומכים במועמדותו. לאחר תקופה של תעמולה ייערכו הבחירות ובסופו יוכרז הדמוקטטור החדש שיחליף את קודמו בתוך 30 יום. דמוקטטור יוכל לכהן שתי תקופות בלבד במהלך חייו, דבר שיבטיח חלופה תמידית וכמו כן יוכל להיות מודח ע"י בית המשפט הגבוה לצדק והיה והתברר שפעל בניגוד לחוקה.

שינוי שיטת הממשל הזו תאפשר בפעם הראשונה בישראל שלטון רוב אמיתי, שהוא העיקרון המקורי והיחיד מאחורי הדמוקרטיה. גושים חוסמים, קואליציות שבירות, ממשלות נופלות ובחירות מדי שנתיים יהיו נחלת העבר. מרגע היבחרו הדרך תהיה סלולה עבור הדמוקטטור להפיח רוח חיים אבסולוטית בחזונו ללא הפרעה וללא הסחה כי עוד הוא עומד בתנאי החוקה של מדינת ישראל. מתנגדי הדמוקטטור יורשו לפעול כפי שרשאים לפעול מתנגדי הממשלה היום. הם יורשו להפגין, לכתוב ביקורות איומות בעיתוניהם אבל אלו לא יהיו אלא בבחינת נביחות חרישיות. מרגע היבחר הדמוקטטור, הוא ישאר בתפקידו לשמונה השנים הבאות עד שיסיימן, או עד למותו או עד להדחתו במקרה של הפרה בוטה של החוקה. אין ולא תהיה "ריצה לבחירות מוקדמות" ללא אחת מהסיבות המוזכרות לעיל.

ואם כבר מפנטזים אנו על שינוי שיטת הממשל בישראל והכתרת דמוקטטור לשמונה שנים, אני אנצל את הבמה ואציג את פקודות היום הראשונות שלי אותן הייתי מיישם לו הייתי נבחר לדמוקטטור במדינת ישראל:

1. פירוק ההתנחלויות וחזרה לגבולות 67. החזרת יהדות פלסטין לגבולות מדינת ישראל. חפירת מנהרה משוריינת תת קרקעית שתחבר בין עזה לגדה המערבית.


2. הקמת גבול ממוגן בסגנון תפר מזרח ומערב גרמניה של המלחמה הקרה. מוקשים, מקלעים אוטומטים, חומה וגדר בלתי עבירים. ירי והרג אוטומטי של מסתננים. תמיכה עקרונית בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67 אבל התנתקות ואבדן עניין בגורל הפלסטינים לאחר הנסיגה והקמת הגבול. זו תהיה הההזדמנות שלהם להוכיח לעולם כי יש להם קיום מלבד השנאה לישראל. הם צפויים להיכשל כמובן, אבל אותנו זה כבר לא אמור לעניין.
3. חשיפת הארסנל הגרעיני של ישראל בפני העולם ורמיזה של אפשרות שימוש בו במקרה של איום ממשי על קיומה של המדינה.


4. מדיניות מתמשכת ובלתי מתפשרת של אפס סובלנות על כל מקרה של תקיפת מדינת ישראל ע"י כוחות חיצוניים. גם ירי אקדח מעבר לגבול צריך לגרור תגובה קשה, הרס תשתיות ושיתוק מקורות הירי בהפצצות כבדות. ישראל תזכה שוב בזכות להגן על עצמה ומי שלא רוצה לטעום את נחת זרועה מוזמן לא לתקוף אותה.
5. דה-הכרה בחיזבאללה, בג'יהאד האיסלמי, החמאס (על זרועו הצבאית) ובכל ארגון טרור שאינו ממשלה מסודרת החברה באו"ם. כל כדור הנורה לכיוון ישראל ע"י החיזבאלה מלבנון יחשב כאקט תוקפנות של ממשלת לבנון ויזכה לתגובה בפגיעה בלבנון עצמה. לא עוד יוכלו קברניטי לבנון לצפות בהנאה בישראל סופגת אש משטחם, לטעון שאין הם אשמים אבל למהשיך לארח ולתמוך בחיזבאללה. אותו הדבר לגבי כל שאר ארגוני הטרור. אותם גופי רצח המתגאים בכל שאינם מכירים "ביישות הציונית" לא ראויים לכך שלשון ישראלית תהגה את שמם. הם אינם קיימים יותר. ישראל לא תכיר יותר ולא תתייחס לארגוני מדוכאים, נדכאים, חמושים, ג'יהאדיסטיים ושאר המזוקנים החמושים בקלצ'ניקובים. ירי מלבנון פירושו תקיפה של צבא לבנון, טרור בפקודת הג'יהאד בדמשק פירושו תקיפה סורית והתגובה תבוא בהתאם.


6. הפרדת דת ומדינה. הרבנות תופרט ותהפוך למשרתת בתשלום של אלו שהדת היא חלק מחייהם מבחירה. בישראל יונהגו קבורה, חתונה, וגירושין אזרחיים ללא כל קשר לדת. כל החפץ בכך יוכל להמשיך להשתמש (ולממן) את הרבנות. תחבורה ציבורית בשבת תונהג וחוקי השבת בכפיה יבוטלו. יחוקקו גם חוקים המגינים על עובדים דתיים במקומות הפתוחים בשבת למען לא יאונה להם כל רע ולא יופלו לרעה.


7. בניית רשת רכבת תחתית עילית מהירה בשרון ובגוש דן, מכפר סבא ועד רחובות.


8. בניית רכבות Bullet מהירות לחיבור הצפון והדרום למרכז. אין סיבה שאדם לא יקום בבוקר בבאר שבע ויגיע לעבודה בתל אביב בתוך חצי שעה של נסיעה ברכבת מהירה.


9. עונשים דראקוניים על שחיתות ורמאות. בניית בתי כלא חדשים על מנת לאחסן את אלו שישפטו ויאסרו בגין עבירות אלו שעד היום נחשבו לכמעט סמל סטטוס בחברה הישראלית.


10. עברייני שחיתות מחמירה ונפוטיזם בשירות הציבורי ישלחו לעשר שנות מאסר על כל עבירה. כן, הקוף מרעננה ישלח למאסר עולם.


11. העלאת שכר מורים בבתי הספר היסודיים עד לתיכונים ל-15,000 ש"ח לפחות. יצירת מבחני רמה למורים וניפוי אלו הלא ראויים להיקרא מחנכים. השכר הגבוה ידאג שהטובים באמת יגיעו לתחום.


12. תלבושת אחידה מכובדת לכל לתמידי ישראל. החזרת המשמעת לבתי הספר. את המורים יקבלו התלמידים בעמידה, כמו פעם. אנו בתקופה של זילות במורה, אלימות וחוסר משמעת. עידן ה- Anything Goes שמשפיע השפעה הרסנית על בני הנוער של היום חייב להסתיים.


13. הורדת המע"מ ל-6 אחוזים. ביטולו למזון, תרופות וביגוד.


14. הפרטת כל החברות הממשלתיות, ביטול המונופולים ויצירת סטנדרט קשוח ובלתי מתפשר לחברות העוסקות בתשתיות קריטיות כמו חשמל ומים.


15. הורדת מס הכנסה ל-32% במקסימום.


16. ביטול עונש המוות המתהדר בשם "סל התרופות". לא עוד תחליט הממשלה מראש מי חי ומי מת ובאילו כמויות. חולים יקבלו כל תרופה לפי צורך ללא קשר לכמויות, מחירים או מכסות.


17. מימון של 100% משכר לימוד באוניברסיטה לכל דורש העומד בתנאים האקדמים. פתיחת קולג'ים קהילתיים כדוגמת אלו בארה"ב והסמכתן להעניק תארים.


18. ענישה חמורה ודראקונית על עבירות של זיהום הסביבה או לכלוך. חברות ייענשו ברמפה תלולה הולכת ומחמירה של עונשים שיסתיימו בסגירתן ומאסר מנהליהן אם כך צריך. נקיון הסביבה חשוב יותר מחירותם הפיזית של מנהלי חברות מזיקות.


19. הנהגת עונשים חמורים ביותר על פשיעה הכוללת מאסרי עולם לפושעים חוזרים ועונשי מוות למקרי רצח חמורים ולרוצחי ילדים.


20. עידוד עסקים קטנים במיסים נמוכים והטבות אחרות.


21. דילול צבא הגנה לישראל והפיכתו לצבא מתנדבים מקצועי. יצירת מדים חדשים שיכבדו את מעמדו החדש. 6,000 ש"ח בחודש לטוראי מתחיל איכותי המעוניין לשרת בצבא. לא כולם יתקבלו לצבא. אבל אלו שכן יעודדו בתמריצים כספיים ואחרים להפוך את הצבא לקריירה. ביטול הביזבוז המשווע בצה"ל של היום. אזרחים שלא משרתים בצבא יגויסו בגיל 18 ל-3 חודשי טירונות ויצטרפו למצבת מילואים/חירום במקרה הצורך.


22. חוק חינוך חובה מגיל 4 ועד גיל 18 ללא יוצא מן הכלל. ילד בן 17 בריא בגופו ובנפשו שאינו במסגרת לימודית יחשב עבריין והוריו עבריינים.


23. יצירת תכניות השכלה בחינם למבוגרים על מנת להקנות כלים לשיפור חייהם של אלו שאיחרו את הרכבת מסיבות שונות.


24. ביטול כל משרדי הממשלה השונים על מיקומיהם הפיזיים. את מדינת ישראל ניתן לנהל מחוות שרתים שאינה עולה בגודלה על זו של amazon.com. כל שירותי הממשלה ינתנו אונליין ללא צורך להגיע פיזית. מי שבכל זאת ירצה להגיע למשרד פיזי יוכל ליהנות מרשת של מרכזי ממשלה, בהם ינתנו כל השירותים שהיו שייכים פעם למגוון משרדים ורשויות עירוניות תחת גג אחד, "באשנב אחד".


25. הקניית ערכים לילדי ישראל מגיל אפס. כבוד לזולת, מצויינות, נימוס, חוסר אלימות וסובלנות.


26. עידוד אנשים לעסוק במקצועות חשובים אך מוזנחים כלכלית כיום כדוגמת עבודה סוציאלית, מקצועות פארא-רפואיים וכדומה. הכוונה לעידוד במשכורות עתק ולא בטפיחה על השכם.
    

כמה טוב להתנתק מכבלי המציאות ולדמיין. אבל, האם באמת המצויין לעיל בלתי אפשרי? האם זה באמת דמיון פרוע ללא אחיזה במציאות? הרי זה תלוי בנו, המצביעים בישראל. אנו יכולים לעשות זאת אם רק נרצה, לא? אנו יכולים להחליט אם ברצוננו לשמור על המציאות הקשה או לנסות לצאת מהמסגרת ולעשות משהו שטרם נעשה. כל מה שצריך הוא לרצות ואם רצון אין, אולי טרם הגענו לתחתית הבור.