עברנו את פרעה אבל נפלנו אצל סיגי

אני עובד עכשיו, תודה לאל. עברתי חודשים קשים לפני שזה הסתדר שוב, אבל עכשיו הכל בסדר. אני קם בבוקר, הולך לעבודה והמשכורת נכנסת לבנק כל שבועיים כמו שעון, פעם ב-15 לחודש ופעם נוספת ביום האחרון של החודש. אחרי חודשים ארוכים של מתח וחוסר ודאות אני סוף סוף רגוע מספיק כדי לישון לילה שלם. אם הקונספט של משכורת פעם בשבועיים נשמע לכם קצת משונה אתם בהחלט צודקים. אני כבר לא בישראל. אני חי ועובד בארה"ב וזו הפעם השנייה בחיי שאני חוצה את האוקיינוס על מנת להישאר.

כשהגעתי לאמריקה בפעם הראשונה אני זוכר כמה מרענן היה הסידור הזה של משכורת פעמיים בחודש. ככה אני אף פעם לא מחכה חודש שלם שייכנס משהו לבנק. "המשכורת החודשית" היא למעשה משכורת של שבועיים. אתה עובד שבועיים. מקבל משכורת. עובד עוד שבועיים ומקבל עוד משכורת. כשעבדתי בישראל הייתי לפעמים עובד חודש שלם ומחכה עד לעשירי בחודש הבא כדי לראות כסף. נכון, זה לא אומר שמרויחים יותר כשהקופה מצלצלת פעם בשבועיים במקום פעם בחודש, אבל זה נותן איזשהו מרווח נשימה כשאתה בתוך המערבולת הישראלית כל כך של אוברדרפט וחיים ממשכורת למשכורת. בתקופות שהכסף חסר אתה יודע שמנת החמצן הבאה היא מקסימום שבועיים קדימה.

אני מהנדס תוכנה. זה המקצוע שבחרתי לי, בגיל 12, כאשר קיבלתי מחשב במתנה. תמיד ידעתי שזה מה שאעשה שאגדל. תמיד ראיתי עצמי בר מזל על זה שבחירת המקצוע שלי מייצגת לא רק את מה שאני אוהב לעשות אלא גם את מה שכנראה אני צריך לעשות כדי להתפרנס היטב. נולדתי בישראל, בה גדלתי, עשיתי צבא, למדתי ועבדתי עד לסוף שנות העשרים שלי. לא הייתם קוראים שורות אלו אלמלא ההזדמנות שנקרתה בדרכי מבלי שחיפשתי אותה. רצה הגורל ויצרתי קשרי עבודה במסגרת תפקידי עם חברת תוכנה אמריקאית מעמק הסיליקון שבקליפורניה. חודשים של עבודה צמודה איתם הפכה אותי למומחה בכל הקשור למוצריהם ועם הזמן קשרי העבודה הפכו לקשרים אישיים טובים עם אנשי מפתח בחברה. ההצעה לא איחרה לבוא. הם עמדו לפני סבב גיוסים נרחב ואחרי כל העבודה המשותפת שעשינו ביחד ראו בי מועמד פוטנציאלי לתפקיד דרג ביניים במערך הפיתוח שלהם. כל שעלי לעשות הוא להגיע לשם לראיון.

עד לאותו רגע מעולם לא דרכה כף רגלי על אדמת בארה"ב. אפילו ויזת תייר לא היתה לי. הדילמה שלי היתה אמיתית. מצד אחד כל חיי התנהלו בישראל מאז ומתמיד ובתור עובד הייטק בשיא פריחת הדוט-קום נהניתי מתנאים מצויינים הרבה מעל הממוצע בישראל, משכורת גבוהה ומכונית חדשה צמודה. לא היה לי ממש רע בארץ. אבל מצד שני מעולם לא עזבתי את בועת ישראל לטובת מקום אחר וכל חיי התנהלו תמיד בתוך אותם 20 קמ"ר של גוש דן. ככל שעברו הימים קסם לי יותר ויותר הרעיון של לשים את ישראל בצד ולנסות את מזלי מעבר לים. הרעיון של מגורים ועבודה באמריקה הרחוקה נראה כמו הרפתקה שיהיה לי קשה מאד לסרב לה ואכן לא סירבתי לה. בחרתי לומר להם כן ולטוס לראיון.

כמה שבועות מאוחר יותר לקחתי חופשה של עשרה ימים מהעבודה ועליתי על טיסת TWA מתל אביב לניו יורק. הסיבה הרשמית לחופשה היתה טיול בארה"ב. הסיבה האמיתית היתה ראיון עבודה בסאן חוזה, קליפורניה. ביליתי את שלושת הימים הראשונים שלי בניו יורק, הולך למעלה ולמטה בשדרות הארוכות, מאמץ את שרירי הצוואר במבטים משתאים בגורדי השחקים ושוחק את כפות רגלי מהליכה. זה היה הביקור הראשון שלי בתפוח הגדול ובארה"ב בכלל ועשיתי כמעט כל מה שניו יורק היתה יכולה להציע לתייר. כל מוזיאון, כל פסל, כל פארק ואפילו במגדלי התאומים עליהם השלום ביקרתי. שלושה ימים בניו יורק עברו במהירות ומשם טסתי לקליפורניה.

נחתתי בסאן פרנציסקו בשעת לילה מאוחרת. שכרתי מכונית ויצאתי לניווט מטורף ומלא טעויות לרחוב Geary בעיר בו שכן המלון שלי. בימים הבאים חרשתי את סאן פרנציסקו לאורכה ולרוחבה ושוב שיחקתי בהנאה רבה את תפקיד התייר. נסעתי גם לסאן חוזה, מרחק כשעה דרומה כדי להתראיין. הראיון היה מרוכז מאד, שונה ממה שהיכרתי בארץ. עברתי לפחות חמישה אנשים, ממתכנתים פשוטים ועד מנכ"ל החברה. הם דיברו לעניין, היו מאד ידידותיים והתייחסו אלי ביראת כבוד משונה שבימים ההם נראתה לי מאד לא במקומה. עד היום קשה לי בדיוק לשים את האצבע על מה זה היה שגרם לי להרגיש מוזר מאדיבותם. אולי זה היה שלא הרגשתי שמנסים להכשיל אותי בכח, אולי לא קלטתי את הניצוץ הסאדיסטי שיש בעיניו של מראיין ישראלי כשהוא מביא לך חידת הגיון מתמטית שלא קשורה לשום דבר ומצפה בהנאה לאגלי הזיעה במצחך. במקום זה, הראיון היה בפורמט של שיחה ידידותית ורגועה ולא שמתי לב כלל איך עובר הזמן. המנכ"ל ליוה אותי בדרכי החוצה. "תודה שבאת, אנחנו ניפגש כולנו בסוף היום ונחליט". לחיצת יד ואני שוב במכונית בדרך לסאן פרנציסקו. למחרת קיבלתי אימייל עם הצעת עבודה פורמלית. משכורת שהכפילה את זו שקיבלתי בארץ, תנאים סוציאלים מעולים ותפקיד מעניין. בהתרגשות הלכתי להדפיס את מסמך ההצעה. חתמתי עליו בידיים נרגשות ושלחתי אותו אליהם בחזרה ביום בו עזבתי את ארה"ב בדרכי חזרה לישראל.

אי אפשר ככה סתם לעבור לעבוד בארה"ב. אני לא אזרח אמריקאי ולא מחזיק בגרין קארד. כדי שאוכל לבוא לעבוד בארה"ב החברה הגישה בקשה אצל רשויות ההגירה האמריקאיות לויזת עבודה מסוג H1B שניתנת למומחי הייטק ובעלי מקצועות חופשיים. באותה תקופה של פריחה בהייטק 195 אלף ויזות כאלו הונפקו מדי שנה, ביחוד לעובדים הודים. התהליך לקח כארבעה חודשים שבסופם נקראתי לשגרירות ארה"ב בתל אביב כדי לקבל את חותמת הויזה בדרכוני ואז נסללה הדרך הרשמית למעבר לארה"ב. בשלהי שנת 1999, שבוע לאחר שהתפטרתי מהעבודה, הגעתי לשדה התעופה חמוש בכרטיס טיסה בכיוון אחד, כמה אלפי דולרים במזומן, שתי מזוודות עמוסות וויזת עבודה בדרכון. נפרדתי מהמשפחה בטרמינל הישן ובהתרגשות רבה עליתי על טיסת בריטיש אירווייז ללונדון ומשם בטיסה ישירה לסאן פרנציסקו. הספקתי להגיד שלום לתל אביב מחלון המטוס. העיר הבליחה באורות הלילה וחיש מהר פינתה מקומה לחושך של הים התיכון, קצת עננים וכבר אי אפשר להסתכל אחורה ולראות את אורות החוף. ישראל מאחורי. שנה וחצי יעברו לפני שאשוב לבקר. באופן משעשע, בדרכי לסאן פרנציסקו ישבו לידי שתי נשים מצריות שקישקשו בערבית כל הדרך, כאילו להזכיר לי מהיכן אני בא.

תמיד הייתי מהמסתדרים. לא משנה איפה תשימו אותי. תקחו אותי בעיניים קשורות ותזרקו אותי בג'ונגל בדרום אמריקה, בתוך יומיים אני אשב לשולחן עם המקומיים (כל עוד הם אינם קניבלים כמובן). כילד תמיד אהבתי ללכת למקומות שאני לא מכיר רק כדי לראות איך אסתדר שם. לא יודע אם זה בגלל אופיי או שהקרדיט מגיע לאבות המייסדים של האומה האמריקאית, הקליטה שלי בארה"ב היתה תענוג צרוף. נחתתי, ביליתי שבוע במלון, התחלתי לעבוד, מצאתי מגורים בקומפלקס דירות מסודר (כזה בלי בעל בית שרוצה שאשמור על רהיטיו מתקופת הטורקים), עשיתי רשיון נהיגה תוך כמה ימים בעלות של 12 דולר (כולל טסט). פתחתי חשבון בנק, הוצאתי מספר SSN (כמו מספר תעודת זהות בארץ שמאפשר עבודה), ראיתי הונדה אקורד חדשה במגרש מפואר למכוניות חדשות ובאותו יום נהגתי בה הביתה בתשלום של 1000 דולר כמקדמה (והשאר התשלומים נוחים של 350 דולר לחודש).

כל מפגש עם משרד ממשלתי או גוף בירוקרטי היה חוויה מתקנת עבורי. אולי בגלל שאני רגיל למבט החמוץ של פקידי הסתדרות או לגישה ה-"אי אפשר/תלך תבוא" הישראלית. בארה"ב לא הייתי צריך לרוץ לשום "בנק דואר" כדי לשלם ולבוא להראות קבלה, לא הייתי צריך ללכת יותר מפעם אחת לכל מקום. בטלפון אמרו לי הכל ותמיד היו נחמדים אלי גם כששאלתי שאלות מפגרות במבטא ישראלי. מהר מאד הסתדרתי ומצאתי את מקומי.

ארה"ב מהונדסת לנוחות תושביה. חשבונות משלמים בצ'קים בדואר, בטלפון, או באינטרנט. מעולם לא הוטרדתי לשום מקום כדי לשלם על משהו. כישראלי שמורגל בתשלום מיסים כבד מצאתי עצמי לפתע בגן עדן של מיסוי. מס הקנייה בקליפורניה הוא באיזור 8 אחוז לעומת 16 או 17 בארץ. ממשכורתי, שהכפילה עצמה לפתע לא שילמתי יותר מ-34 אחוזים למיסים בניגוד לכמעט 60 אחוז בישראל. מחיריהם של רוב המוצרים היו נמוכים בעשרות אחוזים מאלו בארץ, ליטר דלק למכונית עלה בערך שקל שמונים. המכונית שלי עלתה 40% ממה שהיא היתה עולה בארץ (טוב, בארץ קוראים לזה רכב מנהלים ולהם אמור להיות כסף, לא?) והטלפון שלי היה בעל חשבון קבוע וידוע מראש ללא כל קשר לכמה זמן דיברתי בחודש. בפעם הראשונה בחיי מצאתי שאני יכול לחיות טוב וגם לחסוך.

בסופי השבוע ובחופשים המרחבים האדירים של קליפורניה היו מגרש משחקים עבורי. חרשתי את המדינה ואת אלו הקרובות לה בכל צורה אפשרית. זוכרים מה אמרנו על נוחות? חגים בארה"ב מלבד בארבעה ביולי (יום העצמאות) מתוכננים ליום שני או יום שישי שהם הימים הגובלים בסוף השבוע. סידור זה הופך מיד כל חג לסוף שבוע ארוך ונהדר. הרגשתי חופשי ומאושר כמו שאף פעם לא הרגשתי בארץ. באופן מסתורי נעלמו להן בעיות הקיבה מהן סבלתי בצורה כרונית. המתח והעצבים נעלמו. הרגשתי בריא. אני חושב שלקח לי חצי שנה לקלוט שאני לא שומע צופרים בכבישים ושאני לא מכניס עצמי למצב קרב/עימות לפני עמידה בתור או קבלת שירות.

גם מבחינה מקצועית הייתי בנירוואנה. אהבתי את העבודה וטסתי לכל חלקי ארה"ב במסגרתה: יוסטון, סיאטל, ניו יורק, אנאפוליס, וושינגטון די.סי, שיקגו, לוס אנג'לס, אינדיאנפוליס, בוסטון, אטלנטה, לאס וגאס (לתערוכות טכנולוגיה ואיך לא, לבתי הקזינו המהממים שלה). אפילו לחורים נידחים אבל יפהפיים באיווה ובקנטקי הגעתי. בכל מקום שהייתי תמיד נדהמתי מיעילות התשתית בארה"ב, מגודלה הבלתי נתפס וממוסר העבודה של האמריקאים ואדיבותם. עברו עלי תקופות מופלאות של עבודה באתרים שונים, מפגשים עם אנשים חדשים, טיסות לשדות תעופה חדשים במקומות בהם לא הייתי מעולם, מרתונים של "ארבע פגישות בארבע מדינות בארבעה ימים", מין רוטינה של טיסה אחה"צ, הגעה למלון בלילה, פגישה עסקית בבוקר ושוב יציאה לשדה התעופה. לפעמים הייתי נשאר לסופי שבוע במקום לטוס הביתה בימי שישי. לכל עיר באמריקה יש משהו יחודי להציע והתחביב שלי היה לגלות בדיוק מהו אותו יחוד. היכרתי אנשים במסעותי העסקיים שהזמינו אותי לשתות איתם בירה אחרי העבודה והתנדבו להראות לי את העיר שלהם ומה יש לה להציע. יש לאמריקאים מין גאווה כזו בעריהם ובמדינותיהם. איך אפשר להשוות את זה לחיים של 20 קמ"ר בגוש דן הייתי שואל את עצמי וגם עונה: "אי אפשר. אתה בגן עדן עכשיו. כל חייך חיכית לזה".
אני בטוח שרובכם חושבים על איך אכלתי אותה בהתמוטטות של בועת ההייטק בשנת 2001. לא, לא אכלתי אותה. המשכתי להחזיק באותה משרה טובה, קיבלתי העלאות מדי חצי שנה על השעון ותמיד הודיתי לאלוהים על זה שחורבן בועת ההייטק לא פגע בי אישית ולא בחברה בה עבדתי. אחרים נפגעו קשה. ראיתי במו עיני איך סאן חוזה מאבדת 200,000 תושבים מתוך המליון שהיה לה. כש-20% מבני עירך קמים יום אחד וחוזרים להודו בעל כרחם, התנועה מתחילה לזרום בבקרים ואתה מרגיש את ההבדל. בדאגה ראיתי כיצד חברות נסגרו על ימין ועל שמאל. קומפלקסים להשכרת דירות עברו תהליך כואב של מעבר משוק של משכירים לשוק של שוכרים והחלו להתחנן ללקוחות. דירות של 2,500 דולר לחודש שחייבו אותך להיכנס לרשימת המתנה של שמונה חודשים הפכו לדירות של 800 דולר לחודש, כניסה מיידית וחודשיים חינם עם חתימה של חוזה לשנה. מדיניות הפזרנות, מזנוני הסושי לארוחות הצהריים, מזרקות המים ואשליית הכסף שלא נגמר עברו מן העולם.

רק בשנת 2004 כשענן הפאסימיות חלף ומשבי אופטימיות חדשים החלו לנשב נשמתי לרווחה. שרדתי את הרעם שהחריב חלקות טובות בעמק הסיליקון וגמר את החלום האמריקאי למאות אלפים של אנשים כמוני. לא רק שרדתי את התקופה הקשה, התחזקתי בה. הרווחתי יותר כסף ואף הסדרתי את מעמדי ההגירתי בצורה סופית כאשר נפרדתי מויזת העבודה הזמנית שלי וקיבלתי גרין קארד. עכשיו הייתי יכול להישאר דרך קבע בארה"ב מבלי להיות תלוי בחסדי מקום עבודה יחיד. תחנה חשובה בחייו של מהגר. עד שלא קיבלתי גרין קארד לא חשבתי על זה ממש. אני מהגר? אני פה לתמיד?

המחשבה על הגירה ועל עשר, עשרים ושלושים שנה קדימה החלו לעורר בי מחשבות על חזרה ישראל. מין געגוע בנאלי לדברים הטובים בארץ, לאוכל ולאנשים ולחדשות ולאווירה של יום שישי בצהריים. גם געגוע למשפחה שנשארה בארץ. אחרי כמה חודשים של מחשבות מציקות באתי לביקור ארוך של שבועיים בישראל אבל זה לא עזר להשקיט את הגעגועים. וכך בשנת 2005, לאחר שש שנים באמריקה גמלה ההחלטה בליבי להגיד שלום לארה"ב ולחזור לחיות לישראל. במקום העבודה מאד לא אהבו את זה אבל הבינו אותי ובסופו של דבר תמכו בהחלטתי. קיבלתי את המשכורת האחרונה בסוף אוקטובר 2005. עזבתי את הדירה, שלחתי את חפצי ליחידת אחסון טרם שילוחם לארץ, מכרתי את המכונית, סגרתי חשבונות בנק מלבד אחד, שילמתי את חובותי לכרטיסי האשראי וקניתי כרטיס טיסה בחזרה לישראל.

ישראל על פי הבנתי היתה בתהליך של התאוששות מפיצוץ בועת ההייטק והייתי מאד אופטימי בכל הנוגע ליכולתי למצוא עבודה. עם 16 שנים של נסיון מאחורי הרגשתי בטוח. רוב אנשי התוכנה בישראל הרי עובדים בשביל חברות אם אמריקאיות או על מנת להימכר לכאלו. מעטות חברות התוכנה בישראל שלקוחותיהן ישראלים. הייתי סמוך ובטוח שהנסיון הרב שלי בשוק האמריקאי, בנוסף לידע הטכני הרלוונטי שלי יהיו בעלי ערך לא מבוטל למעסיקים פוטנציאלים. חשבתי כמו ישראלי, "שיהיה בסדר".

זו היתה הטעות הגדולה בחיי.

האופוריה בשבועיים הראשונים בארץ היתה משכרת. חזרתי לבית הורי, לחדר ילדותי כמו שאומר השיר. שכרתי רכב, קניתי טלפון סלולרי, פצחתי את ימי עם מעריב וידיעות על ארוחת בוקר ישראלית דשנה, נסעתי לבקר חברים ומשפחה, זללתי חומוס ישראלי (ערבי) טוב מדי צהריים ובערבים הייתי נח או מסתובב ברחובות תל אביב כדי לספוג מחדש את האוירה אליה התגעגתי. עם הזמן שככו הביקורים, הטלפונים וגם החומוסיה הקרובה כבר לא קרצה לי. הסביבה התרגלה אלי ולחזרתי. ההורים החלו לשאול "טוב, ומה עכשיו?" בתדירות הולכת וגוברת והבנתי שהגיע הזמן לסיים את תקופת הפסטיבלים לרגל שובי, למצוא עבודה ולהיכנס לשיגרה.

התחנה הראשונה היתה קורות החיים שלי שהעלו אבק במשך שש שנים. שלפתי את הקובץ מהארכיב ושיפצתי אותו כדי שיכסה את ששת השנים האחרונות. כשסיימתי סיפרו קורות החיים שלי בפרטי פרטים על נסיוני האמריקאי, על הפרוייקטים אותם ניהלתי ועל הישגי בשנים האחרונות. הכל היה מוכן לבליץ התעסוקתי שתכננתי. בבוקר שישי אחד קניתי את מעריב וידיעות והתחלתי לסקור את מודעות הדרושים. במקביל חרשתי את אתרי חיפוש העבודה הישראלים ברשת. באותו סוף שבוע שלחתי כ-30 קורות חיים באימייל ובפקס. "עבודתי הסתיימה" אמרתי לעצמי. ישבתי על התחת וחיכיתי להצעות ולטלפונים.

חלף שבוע ולא שמעתי כלום. לא שיחת טלפון, לא אימייל, לא מכתב. כלום. כאילו שמעולם לא שלחתי 30 קורות חיים. "טוב" אמרתי לעצמי. "מקרה. בוא וננסה שוב." ביום שישי לאחר מכן שלחתי 60 קורות חיים לאחר שסרקתי את אתרי הדרושים ומודעות הדרושים במשך שעות. הפעם הרשתי לעצמי לשלוח קורות חיים גם לחברות שלא חשבתי שארצה לעבוד בהן. חשבתי שיש סיכוי לא רע שאאלץ להתפשר על משרה פחות יוקרתית ממה שביקשתי לעצמי. עוד שבוע חלף ולא שמעתי כלום בחזרה. לא טלפון ולא אימייל. התחלתי להילחץ. אמנם חזרתי לארץ עם חסכונות ואני יכול להרשות לעצמי לחפש במשך חודשים אבל לא יכולתי שלא להתחיל לחשוש שחוסר ההיענות אינו תוצאה של מקרה פשוט אלא של מגמה. 90 קורות חיים שנשלחו מבלי תגובה אחת לרפואה לא נראו לי כמו סטייה סטטיסטית שמאפשרת תיוג של "מקרה". בכל אופן ניסיתי שוב. הפעם עשיתי מחקר לגבי חברות כח אדם המתמחות בהשמת אנשי הייטק. פניתי לכל חברה שמצאתי ושוב שלחתי קורות חיים במקביל לרוטינה של סריקת העיתונים ואתרי הדרושים.

בשלב זה התחלתי לקבל טלפונים של חברות כח אדם. לפחות ארבע חברות קראו לי לראיון היכרות שכלל בדרך כלל פגישה עם יועצת תעסוקה ומעבר על קורות החיים. הראיון התמקד בדרך כלל בנסיון עבר, איזו סוג של משרה אני מחפש וכמובן איך לא, מדוע העזתי לחזור מארה"ב ועזבתי קריירה מבטיחה. באופן מוזר תפס עניין החזרה לארץ את החלק הארי של הראיון כמעט בכל פעם. שמתי לב שהאנשים איתם דיברתי לא יכלו להביא עצמם להבין ולקבל מדוע חזרתי לארץ אם "הכל היה בסדר" בארה"ב. רובם פשוט לא הסכים להניח לנושא והמשיך ופישפש בעברי האמריקאי בנסיון כמעט נואש למצוא את גרעין הסיבה לחזרה לארץ. הייתי נדהם בכל פעם מחדש להיתקל בתופעה הזו. כל אחד מנציגי חברות כח האדם שאל אותי להיסטורית השכר שלי, וכשעניתי תמיד שאלו אותי "כמה אהיה מוכן לרדת". השאלה תמיד העליבה אותי אבל למדתי להתגבר על זה ולתת סכום שהיה נמוך בהרבה ממה שעשיתי בישראל ערב עזיבתי לארה"ב. הם תמיד היו מעוותים את פניהם כששמעו את הסכום ואמרו משהו כמו "טוב, נראה מה אפשר לעשות. נחזור אליך, תודה שבאת".

ימים ושבועות עברו וטרם הצלחתי לקבל אפילו ראיון עבודה מקצועי אחד. המשכתי במנהגי לסרוק את עיתוני השבת ואתרי הדרושים. בשלב זה יריתי קורות חיים לכיוונה הכללי של כח חברת תוכנה ולא סיננתי או בחלתי בשום חברה ולא משנה מה עיסוקה או גודלה. המשכתי גם לשלוח קורות חיים לחברות כח אדם, גם לכאלו ששלחתי אליהן קורות חיים בעבר. לא שרפתי כסף רב בחודשי החיפוש. חייתי אצל הורי אבל עדיין שילמתי 800 דולר בחודש כדי לשכור מכונית וכמה אלפי שקלים נוספים בכל חודש על דלק, אוכל ושאר הוצאות נדרשות. אחרי ארבעה חודשים של משלוח קורות חיים התחלתי לקבל הזמנות לראיונות בחברות תוכנה, להבדיל מראיונות היכרות בחברות כח אדם.

הראיון הראשון שלי היה בחיפה, בחברת תוכנה לסלולר. כמעט שלא ישנתי מהתרגשות וממתח לקראת הראיון שנקבע לשעה עשר בבוקר. קמתי מוקדם מאד, חטפתי משהו מהיר לאכול, התרחצתי, לבשתי את מיטב בגדי (נבחרת הראיונות, כמו שאני קורא לה), מכנסיים אלגנטיות שחורות וחולצת Van Huesen כחולה יוקרתית. נכנסתי למכונית ונהגתי כשעה וחצי לחיפה. עוד עשר דקות למצוא חנייה ואני שם. פקידת קבלה בכניסה הושיבה אותי להמתין ולמלא טפסים חודרניים במיוחד. כעשר דקות אחרי שמילאתי את פרטי האישיים כולל אם אני נשוי, למי, כמה ילדים יש לנו ומהו טווח גילאיהם יצאה מאחד המשרדים מישהי בתחילת שנות העשרים שלה והציגה עצמה, "אני סיגל, רכזת כח אדם". שלום ולחיצת יד ואני מובל לחדר קטן. סיגל מוציאה נייר ריק ועט ואומרת לי להתחיל לקרוא את קורות החיים שלי מתחילתם ועד לתקופה הנוכחית. אני עוצר רגע בפליאה. "יש לך עותק של קורות החיים שלי?" אני שואל, "לא איתי." היא אומרת, "תתחיל בבקשה". לא הבנתי מדוע אין לה עותק של קורות החיים שלי. היא לא מוכנה לראיון? היא לא קראה אותם מבעוד מועד? זה איזשהו טריק כדי למצוא אם שיקרתי בקורות בחיים? לא ידעתי מה לחשוב והאמת היא שלא רציתי להתעמק בסוגיה. התחלתי לדקלם את קורות החיים שלי, 16 שנים אחורה מהיום, תוך שאני מדבר מעט על כל משרה, תיחום הזמן שלה, תפקידי בכח ומעט על הטכנולוגיות בהן נעשה שימוש. לאחר כ-20 דקות של דיבור מצידי ורישום מהיר מצידה הגענו להווה לא לפני שהיא שאלה אותי שוב ושוב למה לא אמרתי מה עשיתי בשש שנים האחרונות. "הייתי בארצות הברית" אמרתי, "זו העבודה האחרונה שלי, רשמת את זה". "אה" היא אמרה כשסוף סוף הבינה מה רשמה, "אז מה אתה בעצם מחפש? איפה תרצה להיות בעוד חמש שנים?". עניתי לה כמיטב יכולתי. היא לקחה רגע, והסתכלה ברישומיה. "אתה יודע מה, זה מה שכולם אומרים. אנחנו מחפשים משהו אחר. תודה שבאת." הייתי בהלם מוחלט. זהו? הראיון נגמר? היכן החלק הטכני של הראיון? למה לא נשאלתי שאלה אחת על השגי הטכניים ועל המוצרים אותם פיתחתי בהצלחה? סיגל הובילה אותי החוצה כשאני עדיין מנסה לקלוט מה קרה. הדלת נסגרה מאחורי וגררתי עצמי למכונית ובחזרה הביתה. במשך ארבעה חודשים חשבתי שאם אוכל לעבור מעבר לראיון ההיכרות המטופש של חברות כח האדם אוכל להצליח. אם רק אקבל צ'אנס לדבר עם אדם טכני. והנה, נסעתי שעה פלוס כדי להיפגש עם חברת תוכנה ולא עברתי את מבחן הסינון של ילדה בת 20 עם שאלות דביליות כמו "איפה תהיה עוד חמש שנים". נעלבתי עד עמקי נשמתי.

בחודשיים הבאים זכיתי להיפגש עם עוד לפחות ארבע עשר חברות תוכנה. בסה"כ שלחתי כמעט אלף קורות חיים ועדיין לא זכיתי לקבל ולו הצעת עבודה אחת, מלבד הצעה לעבוד בחינם תמורת אחוזים בחברה "שעוד תשבור את שוק החיפוש באינטרנט". בחודשי החיפוש שלי נפגשתי עם אנשים טכניים, אנשי כח אדם, מגייסים של חברות השמה והמוני מראיינים טלפוניים חסרי פנים.

כדי להפיג את השיעמום, קיטלגתי אותם לסוגים הבאים:

- המגייסת המתמקחת: עובדת חברת השמה להייטק. מלבד משכורת רעב היא מקבלת אחוזים מכל מועמד אותו היא מגישה בהצלחה ללקוחותיה ולפעמים גם נתח חודשי משכרו. חשוב לה מאד להיות זו שתבצע את השמת העובד או שעמלתה תלך מישהו אחר. אז מה עושים כדי לוודא שאכן "העובד שלה" יהיה זה שיתקבל? מורידים את המחיר שלו ומשווקים אותו על Ticket של עלות נמוכה. שלוש פעמים זכיתי לראות את פרצופן של מגייסות כח אדם מתעוות לשמע המשכורת שאני מעוניין לקבל היום. השאלה המליון דולר (או שאלת העשרת אלפים שקל ליתר דיוק) היתה תמיד "זה לא ריאלי לצערי. כמה נמוך תסכים לרדת?" או בתרגום לעברית: "לא אכפת לי שלא תגמור את החודש העיקר שאוכל לקבל עליך את החודש משכורת עמלה, אז יאללה מותק, תוריד, תוריד במחיר".

- סיגי, רכזת כח אדם: סיגי היא ילדה בת 20 שרק לפני יומיים קיבלה את תעודת השיחרור בבקו"ם. בצבא היא היתה שלישה או מאבחנת פסיכוטכנית והיא עדיין בשלב בו היא צריכה להוכיח את כישוריה בעולם האזרחי. היא לוקחת את עצמה מאד ברצינות ולא מפקפקת ביעילותן של שיטות צה"ליות לקביעת מידת התאמה של מועמד, כמו למשל לשאול מהנדס בן 35 איזה תחביבים יש לו או מה הוא רוצה לעשות בחיים כשיהיה גדול, כאילו והיה מדובר במלש"ב בן 16 שטרם למד כיצד לאונן כהלכה. היא מאמינה באמת ובתמים שמפיה יוצאים פסקי דין של צדק ואמת. בהיחבא, סיגי נהנית להיות המסנן הראשון של החברות בהן היא עובדת. מין פטישיזם של קביעת גורלות על סמך שיחה של עשר דקות. את סיגי לא מעניין הנסיון שלך, או הפרוייקטים שביצעת, הרווחים שהבאת, האנשים שניהלת ואפילו לא חוות הדעת שקיבלת בהמלצות שלא לדבר על הידע הטכני שלך. כל אלו לא חשובים. מה שכן חשוב הוא השניים שלושה שאלות מפתח שהיא אוהבת לשאול וכמו קוראת בכדור בדולח, היא לא זקוקה ליותר כדי למפות במדוייק את המועמד העומד המולה ולשפוט אותו לכאן או לכאן. מספר גופים בישראל מציעים "קורסי סיגי" כדי לדעת מה לענות לשאלות כמו: "מה התכונות הרעות שלך?" או "איפה אתה רואה עצמך עוד חמש שנים" או כדי לדעת איזו תנוחת גוף סיגי מפרשת כפוטנציאל להצלחה או מועדות לכישלון. 800 ש"ח ואתה מקבל את כל הידע הטקטי כיצד להביס את סיגי ממאבחנים פסיכוטכניים שערקו לצידך.

- איש "הכאוס": איש הכאוס הוא בדרך כלל מתמטיקאי איש אקדמיה לשעבר העובד בחברות תוכנה כי אין עבודה במתמטיקה. הוא אדם מבריק בדרך כלל אבל מריח משונה ומבחינתו אינו עובד בחברת תוכנה אלא בחברת מתמטיקה המשתמשת בתוכנה באורח מקרי לגמרי. הראיון איתו סובב על הדיפרנציאל והאינטגרל, הסתברות, התפלגות והתברברות. אתה יכול לשכוח משאלות ג'אווה או ++C גם אם זה כל מה שהחברה עושה. הבעיות שמעסיקות את איש הכאוס עומדות ברומו של העולם המתמטי התאורטי וכשאתה מתראיין אצלו הבעיות האלו הופכות מיד להיות הבעיות שלך. אם בפעם האחרונה שפתחת ספר משוואות ריבועיות היית בן 22, אתה צפוי לכישלון חרוץ. הישגיות בעבודה, עמידה בלוחות זמנים, אלגוריתמיקה מציאותית, כתיבת קוד תוכנה, יכולות תכנון ופיתוח ויכולות ניהול אנשים להישגיות, כל אלו מעניינים את איש הכאוס כקליפת השום. אם אתה לא יכול לפתור משוואות בחמישה נעלמים ושני נעדרים על הלוח בזמנים, ערכך אפסי וגם בול על מכתב דחיה אתה לא שווה. התענוג הגדול של איש הכאוס הוא לעמוד מאחוריך כשאתה מזיע בציור גרפים על הלוח ולחשוב ברוסית "דה, דפקתי זה צבר סבולאג' בגלל קליטה שלי בארץ קשה".

- "טייס הקרב"/ראש הצוות האליטיסטי: בדרך כלל בוגר טכניון שמחשיב עצמו מתת האל לעולם פיתוח התוכנה. הוא מדבר בטון מונוטוני תקיף, משתמש במילה "טנטטיבי" שלוש פעמים בכל משפט ומסביר לך בהגיון רב מדוע הוא, החברה שלו, והצוות שלו עומדים לכבוש את העולם. כשאתה מתראיין אצלו אתה למעשה עובר מבדקי טיס. במקום לשמוע על מה עשית, איך ולאן זה הביא את מקומות העבודה הקודמים שלך, הוא מעוניין לראות כיצד תתפקד תחת לחץ של חידות הגיון כמו למשל "כמה לחיצות ידיים יהיו בין שלושים אנשים שכל אחד מהם לוחץ יד לרעהו פעם אחת בלבד". הוא שואל ונותן לך שישים שניות לפתור. כל נסיון שלך לספר על נסיון או לדסקס עניינים הקשורים בקוד, בתוכנה, בניהול ובהיכרותך את שוק התוכנה נתקלים במבט עויין שאומר "סליחה, אבל זה לא הנושא פה, חזור לקוביות בבקשה." טייסי קרב מגייסים את אלו שעונים מהר על שאלות ההגיון שלהם, מבלי קשר לידיעותיהם בתוכנה ופיתוחה. כמו חיל האוויר שלא יתן שום יתרון לטייסים אזרחיים מנוסים בגיוס, תפיסת העולם של "הטייס" גורסת: "את מה שאתם צריכים לדעת תלמדו רק אחרי שתתקבלו". אם תרצו, אתם יכולים לחשוב על "הטייס" כעל ווריאציה של איש "הכאוס" בתוספת חיי מין ועברית טובה.

- סרסור המהנדסים: הסרסור הוא הבעלים של בית תוכנה קיקיוני שלרוב עוסק בפיתוח ושיווק כותרים עלובים כמו "מוישה 2000: תוכנה לניהול משק בית". הסרסור מצא דרך להעסיק אנשים בחינם. ראיון אצלו מסתובב בדרך כלל סביב בעיה תכנותית קשה לפתרון (כזו שהוא לא מסוגל לפתור בעצמו). כל נושא שלא קשור לבעיה, כמו למשל מי אתה, מה אתה יודע ומה אתה מחפש מקבל שלוש דקות של תשומת לב. לאחר מכן אתה מובל לחדר סגור עם מחשב שלא מחובר לשום מקום. אתה מקבל משימה לביצוע ויש לך "כמה זמן שאתה רוצה" כדי לבצע אותה. כשאתה מסיים את משימתך לאחר שש שעות עבודה מאומצת אתה מקבל לחיצת יד והבטחה להודיע לך אם התקבלת. ההודעה כמובן לעולם לא מגיעה, גם לא הודעה שנכשלת, מה שכמובן לא יכול להיות כי השקעת שש שעות ופתרת את הבעיה. שלושים מועמדים כאלו בחודש והסרסור סיים לכתוב את הגרסה החדשה של "מוישה 2000: תוכנה לניהול משק בית Frecha Edition" מבלי לשכור אף אחד או לשלם אגורה. גאוני, מה?

- המ"מ: למ"מ אין זמן להתיחס אליך באופן אישי ולכן אין ממש ראיון אצלו. במקום זה הוא מזמן אליו אנשים בכפולות של 30, מושיב אותם בחדר ישיבות גדול ונותן להם דפי מבחן עם מגבלת זמן של שעתיים עד שלוש. אחרי המבחן אתה הולך הביתה ומקבל תשובה חיובית (ז"א לבוא לראיון נוסף) או שאתה לא שומע ממנו כלום. כמעט כל חברות התוכנה הגדולות באמת בישראל כדוגמת HP משתמשות בשירותיו של המ"מ כדי לסנן מועמדים. יש לציין שהשיטה אמנם לא אישית ומתאימה יותר לפרות באחו מאשר לבני אדם, אבל הוגנת יחסית לאחרות.

- עובד הכוכבים והמזלות: עובד הכוכבים והמזלות (עכו"ם) לא מעונין בכלל לדבר איתכם לפני שנעשתה לכם בדיקה גרפולוגית, מפה אסטרולוגית, קריאה בקפה ובדיקה דקדקנית של כישורי המשחק שלכם בדינמיקה קבוצתית. לפני שבכלל תגיעו למשרדי החברה אליה אתם מנסים להתקבל תישלחו למכון שמשון לייעוץ והכוונה ליום מלא של מבחנים, משחקים, גרפולוגיה ובולשיטולוגיה שתקבע את גורלכם. תבלו שעות במשחק עם קוביות, ציור עצים ומשחקי תפקידים בהם תידרשו להוכיח את כישוריכם המנהיגותיים בביצוע משימה קבוצתית תחת עינה הבוחנת של המנחה שושנית בר קוץ. כיוון שכולם יודעים שהם נבחנים, עסוק כל משתתף בדינמיקה הקבוצתית בנביחות הדדיות על רעהו בתקווה ששושנית המנחה תסמן "אסרטיבי" במחברתה, מה שאולי יגביר את הסיכוי להתקבל לעבודה. כבר היום קיימים קורסים לציור עצים ולצעקות אסרטיביות שיתנו לכם סיכוי מירבי לעבור את מבחני המיון בהצלחה. מיותר לציין שבעולם הגדול בו מועסקים מספר לא מבוטל של מיליארדים, מעולם לא שמעו על מבחנים לציור עצים כאמצעי מיון מועמדים לעבודה או שימוש בדינמיקה קבוצתית לטובה העניין. בעולם הגדול דינמיקה קבוצתית היא כלי חשוב מאד, ביחוד במפגשי נרקומנים ואלכוהוליסטים אבל הרי בישראל הקטנה יודעים טוב יותר מהגויים איך לזהות גדולה במועמד לעבודה ועל כן משגשגת תעשיית מכוני המיון בארץ ועמה משגשגת גם תעשיית קורסי ההכנה למיניהם. יש לציין שאנשים אינטיליגנטים, יצירתיים במיוחד, בעלי הומור ציני או כאלו שאינם מאמינים בשפת גוף תוקפנית בדרך כלל יכשלו במבחנים ההם ויאלצו לחפש את מזלם במקום אחר. נו טוב, לא כל אחד צריך ויכול להיות עובד במדינת ישראל. אי אפשר להפקיר את גורל העם היהודי בידי אלו שציור עצים אינו בין כישוריהם.

הסיפור שלי מתקרב לסיומו.

שישה חודשים עברו מאז ששבתי לישראל ועדיין לא היתה בידי הצעת עבודה. משפחתי עקבה בדאגה אחר מצב רוחי שנפל לשפל שלא נראה מאז ימי הטיפש-עשרה. התחלתי להשמין מרוב ישיבה על התחת ומרבצי החסכונות שלי החלו להידלדל. תדמית "הגיבור" שהיתה לי כשעבדתי בארה"ב התחלפה בזו של מובטל מעורר רחמים. אבל עדיין לא התייאשתי. היה לי עוד כסף והמשכתי לשלוח קורות חיים לכל מקום בישראל שפרסם הצעת עבודה. נקראתי לעוד ראיונות אבל בסופו של דבר לא הצלחתי לקבל הצעת עבודה. מעולם לא הבנתי בדיוק מדוע אני לא מקבל הצעות. הרי את החומר הטכני אני יודע. מבחנים טכנים אני עובר. יש לי 16 שנות נסיון כולל נסיון אמריקאי עשיר, ניהלתי אנשים בעבר בהצלחה, יש לי המלצות חמות גם מארה"ב וגם ממקומות עבודה בישראל. אז למה לעזאזל אני לא מצליח לקבל ולו הצעת עבודה אחת?

היו לי כמה חשדות:

  1. אני באמצע שנות השלושים שלי. האם אני מבוגר מדי?
  2. עצם החזרה שלי מארה"ב. האם היא נתפסת ככישלון? האם אני "לוזר" כדברי שמעון פרס?
  3. האם הם חושבים שאחרי שש שנים בארה"ב התרגלתי לטוב ואני לא אהיה מוכן לעבוד עד 2 בבוקר כל יום?
  4. האם רואים עלי את היאוש?
  5. האם המשכורת שביקשתי גבוהה מדי?
  6. אני מכוער מדי? מסריח מהפה? האפטרשייב שלי דוחה? אני מתלבש אלגנטי מדי?
  7. אני לא רוסי עולה חדש בעל תואר רביעי במתמטיקה שימושית שמוכן לעבוד ב-8000 ש"ח לחודש. יכול להיות שזו הסיבה?
  8. יש לי מבטא מוזר אחרי שש שנים בארה"ב? יש כאלו שאומרים שכן.
אחרי קצת יותר מחצי שנה נשברתי סופית. זה קרה בראיון בהרצליה פיתוח עם חברה ידועה, יצרנית תוכנות ניווט GPS. גם שם נקראתי לדבר עם "סיגי", אבל הפעם סיגי היתה מבוגרת יותר. ישבתי מולה ודיברנו שוב, על למה חזרתי מארה"ב ומה עשיתי שם. השיחה קלחה ונראה היה שסוף סוף הצלחתי לעבור את מחסום סיגי. אולי בכל זאת אדבר עם אדם טכני היום? לא. בסוף השיחה סיגי אמרה לי תודה ושלחה אותי לדלת. הפעם במקום לעזוב שאלתי אותה לגבי סיכויי ההצלחה שלי. היא אמרה לי שהיא לא יודעת כי הם עוד לא גמרו לעבד את כל הפקסים מכל מהמועמדים האחרים. "כמה מועמדים יש למשרה?" שאלתי. "מעל אלף" היא אמרה ולא שמה לב לקצר במח שחוויתי לשניה שכמעט גרם לי להתפוצץ. אתם מבינים? הם מראיינים בסרט נע, יוצאים מאה פקסים מהמכונה, הם מזמנים 80 מהם לשיחה ואומרים להם שלום. בעוד שלושה חודשים כשהם יגמרו לדבר עם 1000 איש, הם יזמינו את אלו שעברו את סיגי לשיחה בשאיפה עם איש מקצוע. אמרתי לסיגי יפה תודה ויצאתי.

זה היה הסוף. קצה החבל שלי. יותר לא יכולתי להמשיך.

הגעתי להבנה שאת הטעות של חיי עשיתי כשניסיתי לחזור לארץ. הבנתי שבישראל לא אוכל למצוא עבודה ושאין לי כל ברירה אלא למנוע מבעוד מועד את ההתמוטטות הסופית שלי, כזו שתשאיר אותי גר בבית הורי בגיל 35 ללא כסף וללא אמצעי תחבורה, שלא לדבר על נזק נפשי של ממש. עלי לקום ולעשות מעשה כל עוד אני יכול להרשות לעצמי. עוד באותו הערב התקשרתי לזוג חברים אמריקאיים שלי בחוף המזרחי של ארה"ב וסיפרתי להם את סיפור ששת החודשים האחרונים. באקט של נדיבות אלוהית הם הזמינו אותי לבוא לגור איתם לזמן מוגבל ולמצוא מחדש עבודה בארה"ב וכך עשיתי. קניתי כרטיס טיסה לכיוון אחד, נפרדתי מההורים ומהחברים שלמרות העצב בדבר הבינו אותי וכמה ימים מאוחר יותר מצאתי עצמי בארה"ב, בפעם השנייה בחיי. הגרין קארד שלי היה עדיין בתוקף כך שלמזלי יכולתי לחזור מבלי להיתקל בבעיות, כאילו שמעולם לא עזבתי.

עידכנתי את הרזומה שלי באנגלית, פירסמתי אותו באתרי הענק Dice, Monster ודומיהם וחזרתי לשיטה של לסרוק אתרי חיפוש עבודה בכל ארה"ב. בתוך שלושה שבועות של טיסות בתוך ארה"ב (שלא על חשבוני) וראיונות בלפחות עשר חברות תוכנה היו בידי ארבע הצעות עבודה. אחת ממיקרוסופט ברדמונד, שנייה מסימנטק בלוס אנג'לס, שלישית מחברת תוכנה בניו ג'רסי שעוסקת במדיקל אימג'ינג, והצעת עבודה רביעית, לה עניתי בחיוב, מחברת אלקטרוניקה ותוכנה ותיקה על גבולה הצפוני של ניו ג'רסי. ההצעה הכספית מחברה זו היתה מעל ומעבר למה שקיבלתי אי פעם, כולל בארה"ב. הצעה שאי אפשר לסרב לה.

ארבעה שבועות לאחר חזרתי לארה"ב אני שוב עובד. עברתי חודשים קשים לפני שזה הסתדר שוב, אבל עכשיו הכל בסדר. אני קם בבוקר, הולך לעבודה והמשכורת נכנסת לבנק כל שבועיים כמו שעון, פעם ב-15 לחודש ופעם נוספת ביום האחרון של החודש. למדתי את הלקח מהטעות שלי ועכשיו אני שוב על הסוס, מתקן את נזקי החזרה לארץ בצעדים מדודים.

ממקום מושבי החדש בניו ג'רסי הצפופה אני מוסר דרישת שלום חמה לכל הסיגיות באשר הן, לכל אנשי "הכאוס", מגייסות חברות ההשמה, ראשי הצוותות האליטיסטיים, סרסורי התוכנה, המ"מים (בהצדעה) ולכל מראייני הכוכבים והמזלות. עם יד על הלב, אני מעדיף לכתוב עליכם מאשר שאתם תכתבו עלי.

תגובות

  1. בתור ישראלי בן גילך ובעל נסיון עשיר בהנדסת תוכנה זמן אמת ואמבדד, רציתי לדעת האם תוכל להעריך מה רמת השכר באיזור ניו-יורק ובוסטון לאנשים עם נסיון עשיר (מעל 10 שנים) בתחום.
    כמו כן אם תוכל לתאר את תהליך הקבלה (ראיונות וכו') ולתת טיפים.
    מתכנן לעבור לאיזור בשנה הבאה.
    בתודה מראש.

    השבמחק
  2. אה כן, המאמר כתוב משעשע, אך מטריד בצורה מוזרה...

    השבמחק
  3. קוקו, כשאתה אומר שאתה מתכוון לעבור לשם בשנה הקרובה, האם פתרת את בעית הויזה? יש לך אזרחות או גרין קארד?

    זהו הקושי הגדול ביותר בפניו עומד מי שרוצה לעבור מישראל לארה"ב בהייטק.

    השבמחק
  4. יש לי גרין קארד.
    תודה.

    השבמחק
  5. i am in similar situation as you are here in NY, and i will tell you, 8 years here & still think there's no place like home, back in Israel.

    money's good, life is good, easy, secure, still....something not-tangible is missing...its the smell f the beach & Abulafia ba'tayelet...

    השבמחק
  6. קוראים לזה געגוע ונוסטלגיה. הבעיה היא כשאתה מגיע לישראל אתה מעוניין לברוח בחזרה לארה"ב אחרי עשרה ימים.

    חומוס טוב אינ מדד לקביעת מקום חיים. אפילו המאפים של אבולעפיה. עם נוסטלגיה לא קונים במכולת.

    הסינדרום ממנו אתה סובל ניתן לריפוי ע"י ביקורים של עשרה ימים בארץ פעם בחצי שנה.

    השבמחק
  7. יכול להיות שהמשכורת שביקשת היתה גבוהה מדי, ללא מוכנות להתפשר? אחרת נשמע לי מוזר שאדם בעל ידע ונסיון כמו שלך לא "נחטף" מיד. אני מכיר לא מעט אנשים בגילך שלקח להם שבועות מעטים מאוד למצוא עבודה. כמה ביקשת??

    השבמחק
    תשובות
    1. Over Qualified + גיל מבוגר
      היתי שם
      מדינה שלא נותנת לעבוד במקצוע.
      כולם כרישים ואין מקום לעוד אחד.
      בארה"ב האוקיאנוס גדול יותר

      מחק
  8. ביקשתי באיזור 20,000 והייתי מוכן לרדת אף למטה מזה למרות שכבר קיבלתי בארץ יותר בשנים עברו.

    לדעתי מדובר בעניין של גיל. אין אפשרות אחרת ובוודאי שלא מדובר במקצועיות שכן בארה"ב מצאתי עבודה תוך שלושה שבועות לערך.

    אולי גם טינה/קנאה על עברי האמריקאי שיחקו תפקיד שכן רוב המראיינים התעקשו להיטפל לנקודה מדוע עזבתי את ארה"ב וחזרתי לארץ - אולי נראיתי להם תמהוני - לשעות דבר כזה בשעה שישראל במצב לא מעודד בלשון המעטה.

    השבמחק
  9. ואולי הקנאה מעבירה אנשים על דעתם. אני לא ניסיתי לחזור לארץ ולמצוא עבודה, אבל כשהלכתי לבנק בזמן ביקור בארץ כדי לסגור סופית את החשבון, הפקידה שאלה אותי ישר למה. כשאמרתי שאני גרה בחו"ל היא מיד התחילה לתחקר אותי איפה והאם אני מתכננת לחזור. כשאמרתי שכרגע אין לי תכניות חזרה מיוחדות לישראל (ובלב סיננתי לעצמי, וכי למה לעזאזל זה עניינה מה השיקולים שלי להשאר בחו"ל או לא, ואיך זה רלוונטי בכלל לסגירת החשבון חוץ מסיפוק יצר המציצנות שלה ולמה אני בכלל משתפת פעולה) כל הטון שלה השתנה, ואני אפילו הרגשתי עוינות מסוימת. אם כל ישראל חברים...אז עם חברים כאלו, מי צריך אויבים? אולי יש בזה משהו, אולי באמת שונאים את אלו שחוזרים מחו"ל בארץ....והם עושים הכל כדי להבהיר לנו שהם כועסים עלינו ויעשו לנו את החיים קשים. מעין מנטליות לבנטינית של "אנחנו לא רוצים אותך כי העזת לראות מה יש במקום אחר". מזלי שנאלצתי לסבול את זה בדיוק חמש דקות. העיקר שאת החשבון סגרתי. בבנק בטורונטו הפקידה עושה הכל בשבילי חוץ מלנשק לי את הרגליים ולא ממש אכפת לה מתי אני חוזרת לישראל.

    השבמחק
  10. אני מסכים שיש קנאה אבל הייתי מחלק אותה.אלה שמקנים שהם לא יכולים ככה.פשוט מסכנים.ואלה שיש להם הבנה וערך מוסף לארץ הזו.זו קנאה שונה לחלוטין.ברור שאף אחד מאיתנו לא מנסה לנסות לבדוק איך לחיות בבית של משפחה אחרת. אלה אם הוא קיבל יחס רע בבית שלו.מובן גם שבעל שאוהב את אשתו לא יגיד את מה שאת כותבת "לנסות עוד" בחורה אלא אם יחסים שלהם כבר לא אמתיים.הדור שלנו איבד ערך אהבה לארץ שמגדלת אותו. אלה לא אנשים מקנים בכם החברים העוזבים הבודקים והמנסים.זו הארץ מקנאה וכועסת! כן ארץ זה אורגניזם חי כמונו רק בצורה שונה. וכל פעול בה מוכר לה, כי היא השקיעה בו ומבחינתה זו בגידה לאמר "לנסות".
    אני בעצמי לא נגד לנסוע לחו"ל לכמה שנים כדי להרוויח כסף אם אני לא יכול כאן לעשות או אם רע לי ממש או ... אבל ברור לי שכאן המקום שלי.אני מאחל לכולנו שנחשוב על כל צעד שלנו לעומק יותר וניתן קצת ערך ומשמעות לדברים שמסביבנו. אחרת האגואיזם משתלת עלינו ואנו נהפכים לאנשים ריקים.
    כל מה שקורה לנו, הכעס והקנאה ו .. כלפינו מאנשים אחרים זה מה שאנחנו גרמנו לעצמנו להיות ולא צריך להאשים אחרים, זה הכי קל.

    השבמחק
  11. יספוס היקר.כל הכבוד ,פשוט תענוג לקרוא את הבלוגים! אני ממש מזדהה עם כל מה שאתה כותב,והרבה מהדברים הרגשתי על בשרי.כגון במאמר על סיגי.לדעתי המדינה הולכת שאולה.הכול כאן רקוב בכל תחום שתצביע עליו.כתבת על שוק העבודה ,מע הבריאות ועוד,ועוד.והכי גרוע זה שלאף אחד לא איכפת מכלום.אני בדרך לאוסטרליה,לברוח ממדינת הייסורים הזאת.נושא מעניין לכתוב עליו יהיה תרבות השקר והסילוף בישראל,והאופי הישראלי המגעיל וגס הרוח.חזק ואמץ והמשך לכתוב ואל תתיחס לכל האנשים הקטנים שתוקפים אותך

    השבמחק
  12. אהלן יוספוס...
    אני ישראלי שעבר לא מזמן לארה"ב.
    קראתי את מה שכתבת (חבר הפנה אותי לבלוג שלך) ואכן הסיפור נשמע מטריד מאוד כי גם אני (כמו עוד איזה מגיב פה) אהיה במצב הזה בעוד כמה שנים.
    ואני מצטרף לדעה שאתה אכן כותב יפה.

    מה שרציתי לשאול זה אם יש משהו שאני ושכמותי יכולים ללמוד מהסיפור שלך (חוץ מהתובנה ש"בארץ חרא - תישארו בארה"ב) ? היית עושה משהו שונה ?
    יש משהו שאני יכול לעשות כדי לא להיות באותו מצב בעוד כמה שנים ?

    חשבתי על כמה דברים אבל אני לא יודע כמה הם מציאותיים:
    1. להתקדם לתפקידי ניהול כך שלא נתקלים בסיגי ושכמותיה (אגב אני חייב לציין שהשבוע נתקלתי במקבילה האמריקאית של סיגי. נשאלתי בראיון שאלות זהות כאילו התראיינתי לעבודה בתור מנהל משמרת בבורגר קינג'...) וגם לא נשאלים "חידות היגיון"
    2. למנף את הניסיון האמריקאי איכשהו כך שזה יתן יתרון יחסי על פני ישראלים, למשל בתפקידי שיווק או ניהול מוצר או כל מה שקשור בקשר עם לקוחות
    3. מראש, כבר כשאני פה, למצוא מתישהו עבודה בחברה שעובדת עם ישראל או שיש לה סניף בישראל (IBM ? טבע ? Microsoft ?)
    כך שהמעבר לישראל יהיה בצורת רילוקיישן בדיוק כמו שהתמזל מזלך לעבור מישראל לארה"ב בפעם הראשונה.

    מה דעתך ? יש לך עוד רעיונות ולקחים ?

    השבמחק
  13. בראיה לאחור הייתי נמנע מחזרה לארץ כמובן, אבל זהו אינו הטיפ אשר אתה מחפש. מה שאולי כן אפשר לעשות:

    - להגיע לארץ עם סכום כסף רציני מאד מראש ולהתכונן לשנה של אבטלה.
    - לא להגיע לארץ אלא אם כן יש עבודה מובטחת מראש. קשה מאד שכן בישראל לא אוהבים אפילו להשתמש באימיילים, שלא לדבר על ראיונות של מעבר לים. יכול להיות שתיאלץ לבוא ולחזור מספר פעמים לארץ עד שיהיה לך משהו ביד
    - חזרה ברילוקיישן הפוך לארץ - זה יכול לעבוד

    לא הייתי ממליץ על הדגשת האמריקאיות שבנסיון העבודה שלך - זהו מקור לשנאה/קנאה חזק מאד בישראל וגם אם לא יודו בזאת בפה מלא, זה ישמש ככלי ניגוח בידי המראיינים שלך ("פה לא מרוויחים כמו שם", "למה חזרת בכלל"). יש כאלו שכבר מראש יכנסו למוד של קרב איתך כי יחשבו שתדרוש משכורת אמריקאית. איש לא טפח לי על השכם ואמר לי "יוספוס, כל הכבוד, שש שנים של נסיון בשוק האמריקאי זה נהדר", כולם הראו לו אנטיפטיות בגלל הנסיון הזה, מי מקנאה ומי משטנה. די מגעיל למען האמת.

    בכל אופן, שיהיה לך בהצלחה.

    השבמחק
  14. so you are married...? you never mention other people that you drag with you along those journeys... happy go lucky?

    השבמחק
  15. :עשית מספיק בשביל המדינה המעפנה הזאת
    עשית צבא, וכשעבדת שילמת מסים. כעת
    ,מצפים ממך שתעסוק בהסברה עבור המדינה
    זיבזיבזיבי!!!!!!!!
    אתה מוזמן לא לעשות זאת, משום שאין
    זה מתפקידך לשמש תקשורת מגוייסת! מה עשתה
    המדינה בשבילך בנושא הקשיים בחיפוש עבודה? לא-כלום

    כעת, נצל כל ידיעה בתקשורת העולמית
    להביע דעות משלך, ואם אינך יכול לכתוב
    על פגיעה בזכויות הפלשתינים כתוב
    על פגיעה במחפשי העבודה

    השבמחק
  16. תכלס -
    כמה יכול להרויח מהנדס תוכנה בארה"ב?
    8 שנים נסיון ( תואר במדעי המחשב - טכניון )- איפה יש מידע על זה ?
    תודה

    השבמחק
  17. זה תלוי במקום כמובן, אבל הייתי אומר שבין 80,000 לבין 150,000 דולר לשנה - ואני מכיר אישית אנשים בשני הקצוות.

    השבמחק
  18. Hello Yosefus,

    As someone who reads the forum 'Israelis in Europe' and your everlasting quarrels with the Idiot Etinzon, I am more than agreeing with you about Israel and of what is going on there. By the way the level of this forum is very low thanks to the level of the moderators.

    I am living in Europe and working as Project Manager in a high-tech company. I also think that Israel of the last years has beocome a 3rd world country in any aspect of life. I had a good job before I left (Almost 1 year ago) and also could save money and live in a relatively high level. Yet what made me leave is the mentality and the lack of many things that you described in USA: Manners, tolerance etc, quiet life... you sure know what I mean. Of course that the corruption, lack of serenity and permanent insecurity, the government which doesn't care about the citizens were the major things that made me take the decision.

    I have seen the ''Sigis'' - however not too much. In Europe such things don't exist. I have gone through 5 interview for my current job: 3 on the phone and 2 face-to-face. No HR personnel or something similar was involved.

    Those with the opposite opinions, are usually people who don't have the chance of living abroad. Each of them and his/her own reasons. I am more thans sure that if they would have got the chance to try and live in other country, they would do it and not even thinking of coming back. As you mentioned, nostalgia and memories are not enough to come back.

    And I can only wish you all the best in your future career in the USA. Good luck!

    השבמחק
  19. Dear Yosefus,

    It's obvious to me that you have a good historical sense, hence your name and the site's name. It seems your expectations and fantasies have been shattered. Sadly I can empathise with your experience, but I get the feeling that you have not freed yourself from the disappointment. Why Yosefus is your name? Are you driven by this frustration to help others in similar situations? I'm asking questions not to try and put you down. I wish you well and success in the future.

    Orit, Hertfordshire, UK
    orithay@yahoo.co.uk

    השבמחק
  20. Hi Orit: Clearly I am still feeling frustrated by my Israeli experience. Not as much as I was while still there. I've had a stress free comeback here in the U.S. and have recovered both financially and professionally.

    Why am I writing and where does "Josephus" come from? surprisingly the origin is not Josephus Flavius. It's an old real life nickname I had once. I opened a blog because I grew tired of talkbacks and wanted a place where I can express my opinions without having someone controlling the content of having to pre-approve what I had to say. Plus: it's my pesonal plasma vent outlet :-)

    השבמחק
  21. היי.
    אולי אפשר לשאול אותך שאלה על שכר. כמה לדעתך צריך לקבל בוגר מדעי המחשב, חסר נסיון. נסיון בתכנות רק מלמודים ופרויקטים מהלימודים. האם בארה"ב בוגר כזה שסיים בהצטינות יתקבל בברכה או כמו בארץ ירצו את הנסיון שלו ולא אכפת התואר?

    השבמחק
  22. Yosephus.

    I was referred to your blog by a friend who returned to Israel with his family after almost a decade in the US. Both him and his wife, *very* experienced in the IT field had a very emotionally challenging time until they landed jobs.

    I'm not convinced they love their jobs but I guess you can consider them lucky after all.

    Anyway, thanks for sharing your experiences. Another dimension in which Israel really stinks.

    One thing you didn't mention at all in this story is any attempt to use "connections" (not talking about protekzia which is more appropriate to Tzahi Hanegbi and shut). Didn't you have any inside connections to hidden job opportunities?
    I was under the impression that just like the US and Canada (where I am now), the "network" could be a very good resource in an increasingly competitive job market. I fear that without these valuable connections I'll be like a fish out of water as well, but wondering if when the time comes will help really come from there.

    Lastly. I dread the day that we (me + wife + kids) return. No immediate plans for that but it is always a possibility.

    Missing the parents, friends and a decent Hummus, yet grateful for the bi-weekly pay stub.

    Adi (Vancouver, Canada)

    PS I still need to read "Kushi Belantis" hear it's actually quite an amusing yet depressing book about those that actually do manage to find jobs in the Israeli high tech!

    השבמחק
  23. Shalom Josephus!

    My story is not very far from yours. I live in Sweden. I work here for one of the worlds' largest enterprises, in the field of mobile telephony.

    Sweden is a pleasant peaceful country full of unspoilt nature, polite (albeit reserved and distant) people, and excellent quality of life. Maybe here the standard of living is not as high as in the Silicone Valley (in terms of money), but you have far more security and far less stress.

    Working for such a huge enterprise has its pros and cons. And certainly there were moments when I missed Israel.

    Your article causes any such sentiments to dissipate. If you faced hostility with your US background, then certaintly my European background will be far more problematic.

    I wish you all the best!!

    Yoav

    השבמחק
  24. שלום,

    אמנם מעולם לא עזבתי את ישראל, אך כרגע אני מחפש עבודה, ובדיוק אתמול סיפרתי לאחי, ותיק כ- 15 שנה בתחום, על סיגי ושות,

    אכן אין ספק כי אתה צודק ורק מי שעיניו טחו מראות למה היינו מתיימר לגונן על ההתנהגות הישראלית. ההי-טק הישראלי חפיפניקי, גס רוח, חסר עומק, יורק בזמן הדיבור, לא מצחצח שיניים ובטוח שהוא הכי הכי. אנשים שלמדו קורס של חצי שנה עדיין מסבירים לי מדוע תואר ראשון מהווה מגבלה ומכשול בפני פיתוח פיתוחים חדשים וקריירה ראויה. נותרה לי רק תמיהה אחת בלתימוסברת לפתור: איך זה שאנו עדיין פה ומישהו (בדרך כלל אמריקאי) עו מוכן לשלם לנו על זה? מישהו יכול לתת לי הסבר אמיתי(!) ולא משהו בנוסח: "כי אנחנו מוכשרים" כי אני ממש לא חושב שזו התשובה?
    בברכה

    עמית שקולניק
    amit.shkolnik@yahoo.com

    השבמחק
  25. אני גר בניו יורק כבר שלוש שנים. לאחרונה עברתי תקופה לא קלה של חיפוש עבודה ולמדתי על בשרי את ההבדל בין מנטליות ישראלית ואמריקאית.
    גם כאן למעסיקים הישראלים ישמנטליות שניתן לאפיין אותה (כמובן בהכללה גסה) בעיקר בתכונה אחת, איך לסחוט את הלימון... עם כל חוסר הכבוד לתאגידי הענק האמריקאים על כל תאוריות משאבי האנןש שלהם, לפחות הם מנסים להגיע למצב שבו העובד יהיה הכי יעיל לחברה- לעומתם הישראלים מנסים "לשפר" את זה ולהשיג את אותו דבר במחיר הכי זול- מבלי לראות איך בכך הם מאבדים את העיקר- החברה היא עובדיה ולא קבלן ועבדיה! פשוט מדהים איך מדינה שהוקמה על ערכים הפכה למדינה של קבלנים ונוגשי עבדים. בכל רמה- מרמת החזיר שמעסיק עבדים זרים בלתי חוקיים ועד למשרד עורכי דין מפואר שמתגאה בשכר המינימלי שהןא משלם לעובדיו! בושה

    השבמחק
  26. בביקורי בארץ לפני שנה עצרתי בתחנת דלק בדרך לבאר שבע לתידלוק והפסקת קפה

    זה היה מוקדם בבוקר והתפתחה שיחה עם בעל התחנה הוא סיפר לי שהוא גם חקלאי באחד המושבים הסמוכים וסיפר לי שמאד קשה לו

    למה?

    כי כבר לא נותנים לתאילנדים וסינים להכנס לישראל לעבודה בחקלאות והוא נאלץ לחפש ישראלים ולאלו "אין מוסר עבודה"

    שאלתי אותו למה הוא מתכוון בדיוק שהוא מתלונן על העדר מוסר עבודה

    התשובה ישראלי בא בבוקר רוצה הפסקת צהריים רוצה ללכת כבר בחמש הביתה תאילנדי בשביל אותה משכורת יעבוד עד הערב ולא יתלונן "הישראלים יודעים רק לבכות ולדרוש"

    אותו איש קטן (חובש כיפה, דרך אגב -"וגר לא תונו") מייצג בטריטוריה הקטנה שלו את המאקרו שנקרא ישראל של היום

    יואב
    לונד שוודיה

    השבמחק
  27. אהבתי את הבלוג ,האמת הגעתי אליו מתחום התעופה שגם שם אתה פעיל ופשוט מזדהה עם כל מה שכתבת הייתי מוכן לעשות הרבה בכדי להגיע להזדמנות לחיות בארה"ב תקופה מסויימת רק שכרגע אשה ילדים ויזת תייר בלבד....
    שיהיה בהצלחה

    השבמחק
  28. אהבתי לקרוא, בהבנה, הזדהות וכאב.
    אתה מוכשר, אבל זה לא חדש.

    השבמחק
  29. you are totach Yosefus
    You are totach

    השבמחק
  30. יוספוס,
    אתה כותב מ-ד-ה-י-ם !!!

    נשבעת ששנים לא קראתי כתיבה כל כך שנונה ומצחיקה כמו זו.

    קראתי בינתיים את החלק השני במאמר,
    זה שמסווג את הסוגים השונים של המראיינים
    ומספר על תקופת חיפוש העבודה בארץ.

    אני מזדהה עם כל מילה, לא יכולת לנסח את זה טוב יותר,
    אני עוברת את התהליכים המכוערים האלה כבר שנה וחצי ....

    טוב עשית ששיקמת במהירות את עצמך ועפת מכאן
    למקומות ראויים בהרבה.

    בהצלחה,
    אתה מוכשר כמו שד.

    רונית.
    (ירושלים).

    השבמחק
  31. יוספוס,
    אתה כותב מ-ד-ה-י-ם !!!

    נשבעת ששנים לא קראתי כתיבה כל כך שנונה ומצחיקה כמו זו.

    קראתי בינתיים את החלק השני במאמר,
    זה שמסווג את הסוגים השונים של המראיינים
    ומספר על תקופת חיפוש העבודה בארץ.

    אני מזדהה עם כל מילה, לא יכולת לנסח את זה טוב יותר,
    אני עוברת את התהליכים המכוערים האלה כבר שנה וחצי ....

    טוב עשית ששיקמת במהירות את עצמך ועפת מכאן
    למקומות ראויים בהרבה.

    בהצלחה,
    אתה מוכשר כמו שד.

    רונית.
    (ירושלים).

    השבמחק
  32. שמחה על שהסתדר לך בסופו של דבר.
    אתה כותב נפלא, חייב להוציא ספר או משהו.

    לא כתבת דבר על מצבך המשפחתי:
    רווק או שמא נשוי עם ילדים.

    אם אתה רווק, אתה אכבר מציאה, זה מה שבטוח ...

    השבמחק
  33. יוספוס,

    קודם כל - שמחה על הסיום המוצלח. נשמע מזעזע מה שעברת - אני מקווה שאם יום אחד אהיה במצב כזה יהיה לי את האומץ לענות למראיינ/ת בציניות על השאלות המטופשות. יש לי חברה שכששאלו אותה לגבי תכונות רעות היא ענתה "שונאת שאלות מטופשות".

    אני חיה בארה"ב ובדיוק מחפשת עבודה בעמק הסיליקון. התראיינתי עד כה ב- 3 חברות גדולות - בכולן, למרות התהליכים הארוכים והמקיפים קיבלתי יחס יפה ונעים, שאלות קשות ומעניינות (אבל אני ממש אוהבת חידות אז נהניתי) ודיונים מעניינים עם המראיינים. בכל המקומות הראיונות היו טכנים לחלוטין החל מחידות ואלגוריתמים, דרך שאלות טכניות וכתיבת קוד וכלה בניסיון הספציפי שלי. את אנשי הגיוס פגשתי לקצרה, ובדר"כ סתם לשיחה קלילה. אני לקראת סיום התהליך, ואמורה לקבל הצעות בזמן הקרוב.

    מה שסיפרת עשה לי כל כך רע, כי אחרי הכל גם אני מתגעגעת לארץ ורוצה לחזור יום אחד. אני מקווה לחזור עם מספיק ניסיון וגב כלכלי שאני אוכל לחסוך מעצמי את כל הסיגיות למיניהן.
    כתבת יפה ומשעשע, למרות הסיטואציה הכה לא נעימה.

    בהצלחה !!!

    השבמחק
  34. שלום,
    אמנם אני עוד לא בשלבי חיפוש עבודה בתחום (צבא כרגע) אבל אני בהחלט אהיה בעוד כמה שנים, והפוסט שלך די מזעזע (זאת מחמאה לכותב, אגב).

    בכל מקרה, רציתי להפנות את הקוראים לפוסט מצויין של יואל מjoelonsoftware (הוא אפילו עשה צבא) שעוסק בדיוק בנושא של ראיונות עבודה, דווקא מנקודת מבט של מראיין בארה"ב:
    http://www.joelonsoftware.com/articles/fog0000000073.html

    תהנה לך בעמק הסיליקון :-)

    השבמחק
  35. היי,
    הייתי שמחה אם אוכל ליצור איתך קשר באימייל
    סופ"ש נעים
    ימית

    השבמחק
  36. היי,
    אשמח אם יש אפשרות ליצור איתך קשר באימייל
    סופ"ש נעים
    ימית

    השבמחק
  37. האימייל שלי לפניות הוא yosefus11@gmail.com

    השבמחק
  38. Just read your story via the link you posted on Ynet. I'm happy that you've found your place. It is unbelievably important. I lived in NYC for 10 years and decided to go back since I felt somewhat a foreigner even through I had lots of friends and a vibrant social life. I still kept contact with many people in Israel, it was hard for me to see my parents getting older while I'm not around and the bottom line was that I wasn't happy.
    It was two and a half years ago. It took me seven months to find a position through a friend that sent me abroad again for nearly a year. It was great and I spent some time in Europe and in my beloved London. Since I got back, six months ago, I'm still searching for a job. I'm going through the hurdles you've mentioned but I still believe it's a matter of time. I'm torn between my desire to establish my life in Israel Vs. the type of life I could have gotten back in the States. It's not about the money, it's about something much deeper in your soul. I guess after someone experiences something outside (of the country) it can never be the same again. Wishing you all the best, loved reading your blog.

    השבמחק
  39. What can I say...I made the same decision to get back to Israel after 6 years in the valley and yes, it wasn't easy it was very challengin but, after few years I'm still in Israel, happy with where I'm miss the valley but totally happy with my decision.

    השבמחק
  40. יש לי בחילה..
    מזה שאני תקועה פה וכל כך מזדהה עם כל מילה שאתה כותב יקירי.
    רחמים על אנשים טובים ומוכשרים שתקועים פה.
    הצל אותנו מכל מני סיגיות למניהן.

    עלה והצלח איש יקר.

    השבמחק
  41. כל מילה נכונה, מנסיון

    השבמחק
  42. ספור מדהים וכל מילה נכונה ומוכרת מניסיון אישי. אני עברתי את התהליך הזה כמה פעמים כשהסוף הוא שאני כבר לא גר בארץ וגם לא בא לי לבקר...

    השבמחק
  43. שלום לך
    סיפורך האישי, משקף מילה במילה את התנסיותי שלי בארץ "הקודש". מאות קורות חיים, ראיונות מטופשים אם בכלל, ואפס תשובות חיוביות. ההבדל העיקרי ביננו, נעוץ בעובדה שאני ברוב איוולותי, מנסה כבר למעלה משנתיים - בתיקווה שאולי בכל זאת תזרח השמש...כולל נסיונות להרים עסק משלי והתגלית המסעירה שזהו הדבר האחרון שהמערכת השלטונית מעוניינת בו! מעבר לשחיקה הנפשית והרגשת הכישלון, אני שורף את חסכונות חיי על שכירות והוצאות מחייה. מעניין לגלות, שעלויות המחייה בישראל דומות לאלו של ארה"ב; אבל ההכנסות לנפש, קרובות לאלו של העולם השלישי (למעט מטי מעט וברי מזל - שהייה תמידית באוברדראפט אינה נורמלית לדעתי). היו רגעים במהלך חיפושי, שחשבתי שזה עקב גילי או התחומים בהם התמקצעתי. לכן, מעודד לדעת (אף כי אין כאן שימחה לאיד) שגם אנשים צעירים ממני (בתחום הכמעט בלעדי שמצליח בישראל: הייטק) נתקלים בקשיי קליטה ומציאת פרנסה. כל מי שחוזר לישראל מטעמי ציונות ואהבת הארץ (זה זמן מה שאני מבין, שאני אוהב את הארץ ושונא את המדינה) יודע שהעזיבה (השניה) קשה שבעתיים. אישית, אני מאוד קרוב לשלב זה. במנגנון השיקולים ישנה הבנה, שכול יום נוסף כאן, מעמיד את מצבי הנפשי בסכנה. אין ספק, שחסרונם של אנשים מסויימים בחיי, יכביד עד מאוד -
    but what has to be done must be done חודשים שלושה
    and I am out of this hell. All the best to you.

    ברצוני לציין שאתה כותב בצורה מרשימה ביותר ונוגעת ללב- רואים שזה יוצא מהנשמה.

    בהצלחה לך ולכל מי שמוצא את עצמו בסרט הזה

    השבמחק
  44. חייב להגיד לך שבתור מהנדס תוכנה בהיי-טק הישראלי עם עבר במספר חברות שונות, אין בישראל מקצוע שיותר קל למצוא בו עבודה מאשר המקצוע שלנו.
    לא ברור לי איך נגררת בצורה כזו?
    מעבר לכך, למגורים בארץ ישנן משמעויות הרבה יותר רחבות מחומוס, ידיעות אחרונות ורכב צמוד.
    נקודה אחרונה, לא יעזור מה תגיד (יכול להיות שכבר התרגלת?), עמוק בפנים, מעבר לנוחות, התרבות האמריקאית רקובה וריקנית. הבעיה בישראל היא שמשום מה אנחנו מתעקשים לחקות אותה.

    השבמחק
  45. אני הנדסאי תוכנה ,ומהנדס רשתות MCSE ,לא מזמן הלכתי לראיון בחברת אינטל לתפקיד QA
    זימנו אותי ל 3 ראיונות ,נתנו לי חידות קוד,חידות לוגיקה ,ראיונות חודרנים
    דרישות התפקיד בפועל לדעת לסמן וי במחשב וקצת אורנטציה למחשבים משהו שכל ילד בן 14 בישראל יודע
    ובסוף מסתבר תנאי המשרה משמרות של 12 שעות שכר כמעט מינמום של 25 שח לשעה
    כולל שבתות ומשמרות (פועל יצור בקיצור)
    את משרה בסוף החלטתי לא לקחת
    אבל עצם ההשפלה של המבחנים המתוחכמים והראיונות בשביל תפקיד כזה ,לאן הגיעו רק בשביל להיות תחת השם אינטל

    השבמחק
  46. Dear Josephos,
    I read your Blog just when I am facing a cross roads. you are describing everything that people in Israel are warning me about, but I am torn between wanting a better life here (US), and raising my baby daughter without a family...
    You still have not mentioned if you have started your own family here.
    Best of luck,
    Idan.

    השבמחק
  47. כמה אתה מרוויח היום?

    השבמחק
  48. באיזור ה-140,000 דולר לשנה.

    השבמחק
  49. כמה מתוך זה הולך למס הכנסה?
    והאם אתה עובד בתפקיד ניהול או מתכנת?

    תודה על המידע ועל הפתיחות.

    השבמחק
  50. בסופו של דבר, לאחר הניכויים והמס מדובר בערך ב-7800 דולר נטו לחודש שמועבר לבנק (בשני חלקים דו שבועיים)

    אני משמש בתפקיד ארכיטקט תוכנה ובמסגרתו אני מופקד על פיתוח קונספטים חדשים שיחליפו תוכנת לגאסי מיושנת. זהו תפקיד ניהולי ומתחתי כמה וכמה מפתחי תוכנה.

    השבמחק
  51. Dear Yosephos:
    Did it ever occur to you that you just played into the simple law of supply and demand?. Israel is a small puddle with too many fish. Why didn't you look at the big picture? You could have established a very successful manpower co to match Israeli talent with American businesses...
    Your story sheds bad light on Israeli society and business for all the wrong reasons..(and I have plenty of real good ones).
    Your expectation was too high and so was your disappointment.
    It's about time we all accept the fact that you can still be a good Jew, Zionist and Israeli and not live in Israel. Forget the guilt, go for the "gelt".
    If your technical talent is as good as your writing skills, you must be hell of a developer.
    I took the time to respond, because I really liked your style.
    With great simpathy
    Max

    השבמחק
  52. Hi Max,

    I get your point, however, the truth of supply and demand does not help someone who's cast out of the equation. A wise man once said: "If there's no flour, there's no Torah" (אם אין קמח אין תורה). The truth of the matter is that I am an experienced developer, maybe too experienced, but all my connections have immigrated to the U.S. around the time I've done the same. I found myself going through regular channels, trying to send faxes and e-mails with my resume to people who do not know me and as such, i got no discounts. When you're faced with the depletion of your funds while you're unemployed you have no choice, you have to make a living and you have to act before you can't afford buying food - and that's exactly what I did. I returned to the U.S. and within 3 weeks I was working again for a salary unheard of in Israel. I can't argue with that. I had to do what I had to do, and I tried living in Israel -- but I will not allow mtself to rot in my parents apartment just becuase I can't find a job. I was fortunate enough to have a greencard. I had a choice and I used it and I'm not sorry for it.

    Yosefus.

    השבמחק
  53. Dear Yosefus:
    Something happens to most Israelis after they leave Israel. Their skin becomes thinner. They realise that life actually IS beautiful and that there are other ways to live life beside the "Israeli way".
    You fell a victim to your own nostalgic dreams about beautiful Israel and totaly forgot about the "ugly Israeli".
    I left Israel in 1981 and never ever did the thought of coming back crossed my mind. This is because I did not leave for economic reasons, I left because I cannot stand the macho, know all,"smoch alai",rude, sub-cultured Israeli (my deep apology for generalising). I recall an interview with Proff. Leibowitcz who said that he never rides buses in israel because he cannot take the rudeness of the people...
    Israel's biggest problem is it's culture; people do not respect each-other and they do not respect the law. If this culture does not change, Israel's existance is just a matter of time.
    When looking back, I am certain that you sufferd more for not being treated with respect than the actual fact that you could not find a job. Compromising on your human dignity, is the most hurting experience one can go through. And this is what I am reading between the lines of your story.
    Best
    Max

    השבמחק
  54. Great writing

    Fluent, no spelling or grammar mistakes and overall a nice little story

    I enjoted very much

    Good Luck,
    Jacob

    השבמחק
  55. ברשותכם קוראים נכבדים ארצה לשאול שאלה. התנועה לבלוג היום קפצה במאות אחוזים מימים רגילים. אני יודע שחלק מגיע דרך הכתבה בווינט על הבחורה שחזרה מקנדה. אבל מהיכן מגיעים השאר? היה איזה פרסום לבלוג שלא שמעתי עליו?

    השבמחק
  56. I wanted to thank you for your story. I'm doing something so different than computers and softwear but I could feel you. Thank you again.
    Hanan

    השבמחק
  57. קראתי את הבלוג שלך בעניין רב ובתדהמה. הסיפור שלך הוא הסיפור שלי אחד לאחד בשינוי של מקצוע ומדינה.

    אני בן גילך וחזרתי לארץ לפני כ- 6 חודשים לאחר שהות של כ-4 שנים בחו"ל, לאחר שנתקפתי בגעגועים למה שהיה כאן לפני שעזבתי (משפחה, חברים,הרגשת הבית וכיו"ב)

    מאז שחזרתי (עם הפסקה למלחמה אחת) אני מתרוצץ בין ראיונות עבודה וסדנאות דינמיקה כדי לגלות בדיון השכר, שאני אמור לעבוד כמו חמור ולהרויח כמו כלב.

    אני מחזיק בשני תארים כלכליים מדבר 4 שפות שוטף, הקמתי עסק רווחי מאוד שאותו הקמתי בשתי ידי ושאותו מכרתי לפני חזרתי לארץ.

    לאחר חודש של הסתגלות בארץ, חודש מלחמה ועוד חודשיים של חיפושי עבודה מתסכלים נכנסתי לדיכאון מכל מה שקורה בארץ, מהשחיתות, מהלחץ היומיומי ומההתנשאות של הפקידים הקטנים (כל ה"סיגיות" למיניהן) והמנכ"לים ה"גדולים" שבטוחים שהשמש זורחת היישר מישבנם.

    אני מחזיק בכרטיס פתוח חזרה ועם כל יום נוסף שעובר עלי כאן אני מתפתה להרים טלפון ל"בריטיש" ולקבוע תאריך לטיסה חזרה.

    כל הכבוד לך על האומץ והנחישות לחזור ולהתחיל מחדש.

    חצי שנה של חיפושי עבודה יכולים לגרום לבן-אדם לאבד את הביטחון בעצמו ואני שמח שלך זה לא קרה.

    הדברים שכתבת בצורה כ"כ יפה וקולעת עודדו אותי באופן אישי.

    תודה ובהצלחה

    השבמחק
  58. Shalom Yosephus,
    When I immigrated to the US in the early 80s it was with the thought of living in a society that makes a choice to respect humans first.. I grew up with pretty thin skin and never felt that it was ok to have my looks/gender/age/whatever discussed at every occassion... (like was done in Israel) and that was when I was young and pretty! :)
    I came to this country, where although the quality of Hummus was below despair, the quality of interactions with the people I met every day was exactly what I was looking for: smart, serious, witty if I wanted it and mindful of the bounderies I put up if I so chose.
    When other Israelis around asked me "when I was planning to return" they were always astounded that I answered "never". For some reason they lived with the mythology that we all long to "return" and live our lives disconnected from the place we are in. I built my business here and love this country.
    thanks for a good story, in any case, I found you (like many others I'm sure) through ynet.
    Galia

    השבמחק
  59. Hi Yosefus
    I love to read a lot of stories / articles I never post a response. I liked your article but I liked the posts even better, for me it’s like a gage of sanity to a story.
    To your question: I got to your blog from the story (and the follow-up posts) in Ynet.
    I am living in the bay area for the past 8 years, got to a seniority level in the ASP world and visiting Israel annually. We love these visits much, however every time we stay over than 3 weeks I feel how the stress and aggressions crawling in under my skin. I wanted to add few more insights to your great saga. I keep hearing people saying that there are a lot of people that enjoy prosperity in Israel too, they keep telling just come and see all the new fancy cars and really nice homes. I believe that what they fail to see is the fact that you (and I) are considered at the MID RANGE income level and not the “rich” level. For us (a family of 5) that means that we can live quiet comfortably on single income with normal balance between work and family, my wife loves the fact that she has a choice and can stay home and raise our little kids. I always made the analogy of playing Monopoly in both places, here you play by the rules, work hard to keep building yourself. In Israel I always felt playing the games without the rule book or even sometimes that someone else is changing the rules of the game as I go…
    Anyway, I thank you for a fascinating read and candor.

    השבמחק
  60. יוספוס

    בתשובה לשאלתך בנושא התנועה הערה בבלוג. איני מנסה חלילה לנכס זאת לעצמי, אבל העברתי את הכתובת לבלוג שלך למספר לא מבוטל של אנשים כולל פרסומו הבוקר בכתבה שהופיעה בעיתון הארץ. ראה קישור נילווה.

    ראה תגובתי בבלוג זה מאנונימי במצב דומה, שהופיעה ב- 7:20 בבוקר יום אתמול

    God Speed and all the best to you!

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/822978.html

    השבמחק
  61. הי יוספוס,
    בתשובה לשאלתך - הגעתי בעקבות הכתבה בYNET, שלחתי אותה לאחותי, והיא אמרה לי להכנס לבלוג שלך.
    מצטרפת לאחרים ששבחו את כתיבתך.

    גם אני חזרתי עם משפחתי אחרי שנתיים נפלאות בארה"ב.

    לי בעיקר מפריע העור העבה שאני צריכה "להרכיב" כל פעם שאני יוצאת מהבית.

    בעקבות המלחמה האחרונה איבדתי לחלוטין אמון במדינה ובצבא ואני חרדה מהיום שבו אצטרך לשלוח את ילדי לצבא.

    אין לי ספק שעשית את הצעד הנכון.

    השבמחק
  62. אני גרפקאי במקצועי ורציתי לומר לך שאת היחס המזלזל הזה הרגשתי גם אני אחרי צבא והיה מבעס. בחיים לא חשבתי שאגור במקום אחר והיום אני בארצות הברית. עדיין מוזר לי וקשה ביחוד שאין לי נסיון תעסוקתי במה שלמדתי (עזבתי אחרי הלימודים). אני אשמח לקבל כמה טיפים איך להשיג עבודה יותר טובה ומה בעצם אמרקאים מחפשים?
    והאם אתה מכיר אתרים מיוחדים לחיפוש עבודה חוץ מהאתרים הגדולים כמו מפלצת וכדומה
    תודה

    השבמחק
  63. יוספוס היקר,
    סיפורך מאוד נגע לליבי דווקא בגלל שאני חוויתי את החוויה ההפוכה. חייתי כ 3 שנים בארהב. גם אני מהנדסת תוכנה. דווקא שם נתקלתי במחסומים רציניים בחיפוש עבודה. התחושה של להיות זרה, להפסל על בסיס זה בראיונות מתנשאים במקרה הטוב ולא להיות מזומנת בכלל לראיונות במקרה הפחות טוב. לקח לי כשנה למצוא שם עבודה וזאת לאחר שהתפשרתי על עניין מקצועי ומשכורת. התסכול שתארת מוכר לי.
    דווקא כשחזרנו לארץ הרגשתי יותר שליטה על תהליך מציאת העבודה. יש קשרים. היכולת לתקשר מעבר לשפה טוב יותר. והכי חשוב אף אחד לא מסתכל עליך כעל אזרח סוג
    ב. עניין הגיל נראה לי לא סביר אני בת 36 אמא ל-2 ומצאתי עבודה טובה בשכר מצוין . נראה לי שיכול להיות שסתם היית קצת מנוסה מדי למשרות להם התראיינת או סתם חוסר מזל. בכל אופן כל אחד צריך לעשות את מה שטוב עבורו ועבור משפחתו. והאופציה של לחזור לארהב למשרה טובה נראית לי מצויינת. שיהיה בהצלחה !

    השבמחק
  64. SHOSHANIT BAR KOTZ!
    yoesfus, you killed me. You have an amazing sense of humor, and definitely a sharp eye and pen. If you ever get tired of high tech, consider writing. very perceptive and very intelligent.

    I live in NY and was thinking about going back because of gaaguim, but your story reminded me a little of what I ran away from.

    Thanks and definitely, keep writing!!!!!!!!!

    השבמחק
  65. מעניין, עצוב, נכון ואמיתי בו זמנית.
    בקרוב אני מסיים את התואר המיוחל בהנדסת תוכנה והסיפור שלך עורר בי קצת ספקות לגבי טיב המקצוע בו בחרתי לעסוק.
    כמו שציינו רבים, יש לך כשרון כתיבה מדהים. אני לא זוכר מתי קראתי סיפור כ"כ ארוך באנטרנט ומאוד נהנתי.
    מקווה שתמשיך לפתח איפה שלא תהיה.

    השבמחק
  66. ליוספוס שלום,
    קראתי בנשימה עצורה ושלחתי לינק לכל החברים שלי. גם סיפור עוצר נשימה וגם כתיבה יפה מאוד.
    אני בן 32, עובד בארה"ב כפוסט דוקטורנט ולפני שבוע חזרתי מביקור בארץ לצורך ראיונות עבודה. הייתי רוצה לספר בקצרה איך הדברים נראו מנקודת המבט שלי, ויש מספר דברים שאותם אני רואה אחרת ממך.

    1.התאור שלך של החיים בארה"ב כגן עדן של נוחות קצת זר לי. אחרי שנתיים וחצי, ארה"ב היא בעיני מדינה נוקשה ובירוקרטית, עם פקידים אטומים ורפי שכל. נתקלתי בהמון בירוקרטיה וטרטורים, יותר מאשר בארץ. נכון, מחייכים אליך, נחמדים אליך, אומרים לך דברי אהבה, יש המון סבלנות, אבל תהליך תביעת ביטוח רכב או ביטוח רפואי למשל יכולים להמשך חודשים רבים שבהם מוציאים לך את המיץ. פעמים רבות הוצפתי בפטפטת בלי סוף, מילים יפות וחיוכים מזויפים, שבסופם אומרים לך בשיא הנימוס ללכת לחפש את החברים שלך.

    2. היו לי סה"כ שישה ראיונות עבודה (דרך חברות השמה) בשבוע אחד, ובשבוע השני כמה ראיונות שניים. יכול להיות שזה היה בגלל שבאתי כשאני עדיין עובד בארה"ב, ואולי בגלל זה האמינו לי שאני חוזר לארץ מרצון. סיפרתי שאחרי שנתיים וחצי בהן אני קורא רק ספרות עברית, קורא כל יום חדשות וכל הקשרים המשמעותיים שלי הם בארץ, הכתובת על הקיר היא שצריך לחזור. אנשים שמחו לשמוע את התשובה הזו והזדהו איתה.

    3. אני מאוד התרשמתי מהסיגיות. התרשמתי מכמה שהשאלות עמוקות ומתוחכמות, וכמה שהן מנסות להקשיב לניואנסים. אני מאמין שמה שחשוב זה לא מה שנאמר אלא התחושה שעוברת, ואני התרשמתי מהרגישות שלהן לקלוט את התחושה. יש לי את הרגישות להבחין בזה כי עברתי טיפול פסיכולוגי ממושך.

    4. השאלות הטכניות ששאלו אותי בראיונות היו קצת בזיוניות לפעמים. לפעמים לא רלוונטיות, לפעמים היה אולי קצת סדיזם, וברוב המקרים זה נראה היה לי שטחי מדי. יחד עם זאת, אני לא מסכים גם עם הגישה האמריקאית. אני חושב שהרקורד של אדם הרבה יותר חשוב מהיכולת שלו לענות על שאלה כזו או אחרת תוך כמה דקות. מה שניתן לבדוק תוך כמה דקות, או אפילו שעה, תמיד יהיה שטחי. אם זה לא היה ככה, למה צריך היה תואר אקדמי בשביל להתקבל לעבודה?
    לכן חמישה ראיונות של חצי שעה הם לאו דווקא כלי טוב יותר לאבחון מאשר ראיון טכני אחד. בעיני זה דווקא ביטוי נוסף לתרבות הפטפטת האמריקאית, כמו גם המכתב הנלווה שאתה צריך לכתוב כשאתה פונה לחברה, מכתב בו אתה צריך להציג את עצמך ולהסביר למה המשרה הזו היא משרת חלומותיך, ולהשתמש בסופרלטיבים שבארץ הזו כבר מזמן הורדו לזנות ("have a wonderful day!"). מה שאי אפשר ללמוד מהרקורד של אדם הוא האם נחמד לעבוד איתו, ולזה נועד הראיון האישיותי.

    אני מוכרח להגיד, שהסיפור שלך מזעזע ומראה שהשיטה בארץ אכן דפוקה. אינני בא להגיד שהיא טובה. אבל חשוב היה לי להציג את הזווית שלי, שהיא מאוד שונה משלך.

    בהצלחה, ומקווה שייסתדר לך לחזור בכל זאת.

    השבמחק
  67. Hi Yosefus!
    I faced the same problems as you did when I came back from the US a year ago.
    I had a lot of interviews with 0 result.
    So I see three main reasons:
    - The interviewers considered me (you) as traitor.
    - Emloyee in Israel has been becoming a slave, he must not have any right to choose his master.
    - Just envy from their side.
    Good luck!
    Bonus.

    השבמחק
  68. Hi Yosefus!
    I faced the same problems as you did when I came back from the US a year ago.
    I had a lot of interviews with 0 result.
    So I see three main reasons:
    - The interviewers considered me (you) as traitor.
    - Emloyee in Israel has been becoming a slave, he must not have any right to choose his master.
    - Just envy from their side.
    Good luck!
    Bonus.

    השבמחק
  69. קודם כל, אני שמח בשבילך. לדעתי זכותו של כל אדם לחיות במקום שטוב לו. עדיף לכל הצדדים שתהיה מרוצה בחו"ל מאשר ממורמר בישראל.

    אבל אני חיב להגיד שהמגיבים שלך עולים על העצבים. חבורה של בכיינים בסגנון עדות הטוקבק, שמאשימים את "המדינה" כל פעם שהאוטו לא מניע בבוקר.

    רבותי, אתם לא עושים טובה לאף אחד. מי שחי כאן וחושב שיהיה לו יותר טוב בקנדה או אוסטרליה- אף אחד לא עוצר אותו. סעו לשם, ולפחות יהיה לכם מושג על מה אתם מדברים.

    פאתטים במיוחד מי שכן עברו לקנדה או ארה"ב או שוודיה ודחוף להם כל כך להכנס כאן ובטוקבקים השונים ולקלל את המדינה שעזבו. עזבתם? טוב לכם? אז מה אתם רוצים מאתנו בעצם? שנבקש שתחזרו?

    גלוי נאות: אני כותב את התגובה הזו מניו יורק, שבה אני גר עכשיו. אני מנסה להפיק כל מה שאפשר מהחיים כאן, ויש הרבה מאד מה להפיק, ואחזור לישראל, לא כי רע לי כאן, אלא כי שם מבינים מיד למה אני מתכוון, ואפשר להגיד מה שחושבים, ואני מרגיש שייך. נכון שלא כל אחד מרגיש ככה. חלק בצדק, וחלק - כמו רוב המגיבים כאן - כי הם ילדים מפונקים שרוצים מדינה שתמרח להם את השוקולד על הפרוסה. בהצלחה בחיפוש.

    השבמחק
  70. קראתי את הקטע שכתבת ואת כל התגובות שנוספו.
    תודה על הקטע שכתבת הוא מעניין וגרר גל של תגובות מעניינות.
    אני כותב כי ברצוני להוסיף זוית מעט שונה.
    אני בוגר תואר שני בהנדסה. לאחרונה חפשתי משרה וממש הוצפתי בהצעות. חשבתי לעצמי שהמצב טוב מבחינתי ויש סיכוי לא רע שהוא יהיה כזה בעתיד, אבל כתיבתך מערערת הנחה זו.
    זו היתה משרה ראשונה שאני מחפש ואני תוהה אם בעתיד כאשר אהיה מבוגר יותר המצב יהיה שונה. מצד שני אני רואה מסביבי בסטארט-אפ בו אני עובד אנשים רבים בגיל 45 ומעלה ולאו דווקא במשרות בכירות, כך שנוצרת תחושה שיש עבודה לאנשים בגילאים האלה.

    מה שכן יש סיכוי טוב שבחו"ל הייתי חי ברמת חיים אחרת בעקבות קפיצה משמעותית בכוח הקנייה שלי.

    לגבי האנשים בארץ, אין ספק שיש אנשים גסים, אבל יש גם אנשים פתוחים וחמים וטובים. אני חי בבועה שלי שמוצפת באנשים נהדרים שמאוד שונים מהישראלי הממוצע גם בנימוס שלהם ובהתחשבות. אני חושב שבארץ לא קשה למצוא את הבועה הקטנה שלך שמאפשרת לך להנות מהפתיחות והחום הישראלי מבלי לוותר על הנימוס וההתחשבות. אני חושב שהבועה הזאת שכוללת כמובן את כל המשפחה שלי היא הסיבה המרכזית בגללה אני נשאר בארץ. למרות שרמת החיים שלי יכולה לקפוץ מבחינה כלכלית בחו"ל אני חושש שלא אוכל לבנות לעצמי סביבה קרובה שכזו.

    דרך אגב, בשבילי חומוס טרי זה לא יותר מנשנוש נחמד ובאבולעפיה אכלתי פעם אחת וזה הספיק לי.

    רציתי רק להציג מצב תעסוקתי אחר בארץ וגם סיבות אחרות להשאר בארץ.

    בכל אופן, תודה לך על הקטע שכתבת.

    השבמחק
  71. ססססייייגגגייי...
    סיננתי מבין שיפתותי כשבשעת בוקר מוקדמת התקשרה אלי הטלפנית (רכזת כח אדם) של אחת מהחברות שקיבלה את הקורות חיים שלי.
    ואז בטלפון היא התחילה לשאול שאלות על המקצוע שלי, ותוך כדי תשובה ארוכה ומפורטת התחלתי להבין שלא ממש מעניין אותה כל הסיפור והיא מאמצת את מוחה במטרה לדלות מתוך הסיפור הארוך מילות מפתח שסימנו לה בדף ושהיא מרגישה חכמה כשהיא מספרת אותן לחברות שלה במספרה.
    מאותו רגע התחיל משחק מוחות אם אפשר להגדיר את מה שיש לה בראש כמח, וכל מה שעשיתי היה לזרוק באזזוורד ומילות מפתח בניסיון (משעשע יש לומר) לבחון את אוצר המילים של סיגי. ג'אווה, סי שארפ, ג'אווה שארפ, סי פלוס פלוס פלוס וכדומה.

    נו לפחות היה מעניין בבוקר רק שהגברת עיכבה אותי במכונית לפני שיצאתי לקנות את הקוראסון שלי בארומה.

    השבמחק
  72. שמע! פשוט תיארת את מצב העניינים בצורה קולעת בול.
    אין מה לחפש בישראל תעסוקה מעל גיל 30, אלא אם "מסדרים" לך משהו, ג'וב במילים פשוטות.
    ראיתי זאת אצל יותר מדי מהחברים שלי ללימודים ובכלל.
    יש לי חבר שעבר בדיוק מה שאתה עברת (אלא שלקח לו קצת פחות מחודשיים להשבר) והוא חזר[מחופשת המולדת ללא תשלום] לעבודה המקורית שלו בארה"ב.
    הוא כבר הגיע למסקנה שאחרי הפרישה שלו הא חוזר לארץ כפנסיונר + לשלוח הילדים לצבא (אם ירצו) - אבל לחיות ולעבוד בישראל - זהוא כבר התפכח מהאשליות.
    * מתנצל שהמחשב שלי בעייתי בעברית ולכן כותב "הפוך".

    השבמחק
  73. Great. Loved every word...
    How can we contact you? Are you a member of LinkedIn?
    Thanks!

    השבמחק
  74. כמו תמיד אפשר ליצור עמי קשר דרך האימייל: yosefus11@gmail.com

    השבמחק
  75. אני הייתי מועמד לעבוד אצל נשיא המדינה כאחרי לאתר האינטרנט !
    השב"כ חקר אותי נמרצות.
    עברתי ראיונות אצל הקב"ט , הסגן שלו ומנהלת האגף.
    הצלחתי לעבור את כולם וזומנתי למנכ"ל.
    נכנסתי לחדר אפוף עשן וליד השולחן ישב ערס שנראה כסרסור שהתיחס אלי בביטול ובסוף הראיון אמר שהוא מעדיף בחורה צעירה למשרה המוצעת.
    זה היה לפני 4 שנים.
    עד היום לא טרחו לשלוח לי תשובה על מועמדותי, הראיונות והתחקירים שעברתי.
    אולי עשן הסיגריות חנק אותם והם מתו לפני שהגיעה הבחורה הצעירה.
    סתתםםם.. wishfull thinking.

    השבמחק
    תשובות
    1. לפני 4 שנים מ-2007, זה יוצא בתקופת הנשיאות של משה - "מה את הולכת ללבוש הבוקר? אולי תלבשי חצאית? חצאית בלי תחתונים" - קצב...
      כך שהמנכ"ל ה"ערס שנראה כסרסור", לא רק היה נראה סרסור, אלא כנראה היה סרסור בפועל ממש...

      מחק
  76. Dear anonymous guy
    You did Very Well in the states and actually I dont understand y you came back to israel , welp may be i do ... Family and Etc...

    But the thing that i cant understand my friend is:
    W.h.Y it's took you so long to get relaized that everything here is SHIT! and Espacily SIGI and her friends!!!
    I think that this country is no longer what it's used to be and this country is not ready and not deserd people like you!!!!

    any way I Decided that next year i will try my opportunity to acchive this Dream.
    Hope that finaly i will,
    and Belive me my Friend i'm not reapting friends mistakes!!!
    best regards
    Tal laitner.

    השבמחק
  77. שלום יוספוס. אכן אני מאמין כי החזרה לארץ קשה מאוד אחרי תקופה כה ארוכה. נכון כי לא תוכל לשמור בארץ על רמת החיים כמו שם. האם יתכן אולי כי באת לכל ראיונות העבודה בארץ בגישה מעט מתנשאת? שכל המראיינים עבורך הם פשוט סיגי ותו לא? ומצד שני, החומר האנושי בחברות ההייטק מאוד איכותי ברובו (כמובן שיש חרא בכל מקום), אז אולי יתכן כי "סיגי" עושה עבודה טובה לפעמים..?
    בנוסף, תנאי הפתיחה שלך הרבה יותר טובים משאר המועסקים בארץ, כמו מורים או עובדים סוציאלים שבמקרה הטוב יקבלו שכר מינימום בתור התחלה.
    אולי האשמה גם בחבריך למקצוע שנשארו בארץ, ואני מתכוון לעניין ה"מקודש" של רכב מהעבודה. עם כל המאבק שהיה לאחרונה סביב נושא הליסינג וכו', אני חושב שהעובדים שידרו מסר חד משמעי למעסיקיהם, והוא: תנו לנו רכב מהעבודה, ואז נרגיש כמו מלכים, ואז תוכלו לטחון אותנו ולשחוק את שכרינו ואת שאר התנאים ככל שתחפצו בכך. אז נעבוד עד 2 בלילה. העיקר שלא נחזור הביתה במונית, אלא ברכב צמוד...
    כמובן, שקצת ציונות לא הזיקה לאף אחד. אני למשל, בין היתר- הורי ז"ל קבורים כאן, הסבא רבה שלי היה ממייסדי ארגון השומר, דוד שלי מניצולי המשחתת אח"י אילת, אחי נשוי+3 ונלחם במלחמה האחרונה בלבנון.
    מה אני אגיד לך ולשאר בחורינו הטובים שיורדים מהארץ: נכון, קשה וחרא פה לפעמים. אבל זה הבית. זאת המדינה שלנו. אז ח'ברה, מקסימום relocation לשנה שנתיים, או מקסימום עבודה עם הרבה נסיעות לחו"ל, ויאללה - חזרה לארץ אבות.
    יום טוב לכולם
    איתי

    השבמחק
  78. שבתי בגיל 44, לא פגשתי את האנשים שפגשת, לא התפשרתי בנושא השכר, וראה זה פלא: אני עובד ברציפות. כשנהג בכביש פוגש רק במטורפים מהירים ואידיוטים איטיים - עדיף שיבדוק את עצמו.
    בהצלחה בכל דרכיך.

    השבמחק
  79. אין אבסולוטים בעולם התעסוקה. הנסיון שלי הוא הנסיון שלי ושל רבים. סיפורים כמו שלך הם מוצלחים אבל על פי נסיוני נדירים יותר. לא יודע אם היו לך קשרים בארץ או שהגעת באמצעות שליחה אלפי קורות חיים כמו רוב האנשים שאין להם כבר קשרים בארץ. בכל אופן, מצאת עבודה בארץ - כל הכבוד.

    לא ברורה לי ההצהרה שלך על נהיגה - אני מנחש שאתה מדבר על הסיפור על הנהיגה המטורפת שיש בבלוג - שים לב למחברת - זו הפעם הראשונה שנתתי למישהו אחר לפרסם מאמר בבלוג.

    בכל אופן, האשימו אותי בהרבה דברים בעבר, התנשאות בראיונות, חוסר התפשרות. אלו כמובן לא לא נכונים. גם לנבזית שב-"סיגיות" נתתי יחס רציני וענייני. לא קיבלתי הצעות עבודה בישראל כי הגעתי ללא קשרים למשרות אליהן כבר הגיעו מאות וגם למעלה מאלף קורות חיים.

    הצורה המהירה (שלושה שבועות) בה לקח לי לקבל ארבע הצעות עבודה שונות כששבתי לארה"ב מהווה מבחינתי אישור "שהכל בסדר איתי".

    בהצלחה בעבודה בארץ.

    השבמחק
  80. תגובה לאיתי,

    לא, "כאמריקאי" נתתי כל צורה של כבוד לראיונות. התלבשתי באופן מוקפד, הייתי מצוחצח למשעי ומעולם לא זילזלתי גם לא "בסיגי", בוודאי לא בזמן הראיון.

    שמעתי כבר נסיונות להצדיק את היחס שקיבלתי בזילזול, או דברים אחרים שמחפשים בי את האשם. האמת היא פשוטה. אין לי קשרים בארץ יותר - הגעתי לראיונות ראשוניים למשרות אליהם פנו מאות ואלפי אנשים יחד איתי.

    כשהיו לי קשרים בארץ לא הייתי צריך לשלוח אלפי קורות חיים. חברים היו מתקשרים אלי ואומרים, "היי, רוצה עבודה?" והייתי יכול לבחור.

    השיטה בארץ קלוקלת. זו האמת. טיול לפורום מחפשי עבודה של YNET ימחיש לך כמה דברים. קרא שם על חוויותיהם של אנשים בחיפוש עבודה בארץ הקודש ותבין שיש דברים שעושים רע למועמדים לעבודה שאינם מועילים למעביד הפוטנציאלי ובהיעדר סיבה לקיומם - אין ברירה אלא להגיע למסקנה שמדובר בפגיעה מכוונת.

    מעניין שדינמיקה קבוצתית יש רק בישראל.... חשבת על זה פעם? אתה יכול להסביר את זה?

    השבמחק
  81. יוספוס היקר

    קראתי את הרשימה הארוכה אך מדוייקת,
    לגבי חווית השוני בין ארה"ב לבין ישראל,
    לגבי חווית הפגישה עם המראיינות בחברות כ"א,
    ביטויי התיסכול וכאב,
    אף עם ההתייחסות שלך לתגובות כאן,
    וכל כך הזדהתי עם הכתוב והמתואר,

    העולם של "איבחון" מועמדים לתפקידים דרך משרדי השמת כ"א עבר בישראל מספר גילגולים,
    בראשית ברא האלוהים את המבחנים הגרפולוגים (שנות השמונים)

    ביום השני ברא אלוהי-כ"א את המבחנים הפסיכומטרים,

    אח"כ ניברא יש מאין האליל ...

    וכך כל עידן קרח סגדו עובדי האלילים לפסל או מסכה אחר.

    היום לא לוקחים צ'אנסים, פשוט עדיף לומר אין מועמדים מאשר להסתכן

    אין פה עניין של חוסר מזל שלך,
    אין פה עניין של טעות אופטית,
    אין זה נושא של שכר מופרז,
    אין זה כי פערי תרבות שנוצרו בינך לבין הישראלים כאן בישראל,

    מדובר בחשדנות, טיפשות, שחצנות, ומן הסתם בעוד תכונה או שתיים

    כ"כ צר לבטא זאת אך אין חברה ישראלית,
    יש בועות אסקפיזם,
    קיימות קבוצות הנמצאות בבוץ הישראלי הכלכלי,
    יש את עשירי ישראל (אשר כולנו יודעים איך השיגו את עושרם),
    כמובן פרנסינו שהשמינו משלמונים,
    הערבים, המיעוטים שיכבת העבדים, העולים-החדשים-מצרפת-וארגנטינה,
    אך חברה אחת בעלת ערכים מטרות וחזון אין כאן

    רזי

    השבמחק
  82. מעניין למה זו היתה דרך חיפוש שלך.
    אין לך חברים מהתקופה שעבדת בארץ?

    כל תפקיד שהחלפתי ב 8 שנים מאז שסיימתי טכניון היה ע"פ קשרים אישיים והמלצות אישיות.
    אף פעם לא היתי צריך לעבור את סיגי.
    כנראה שלא היתה מרשים במיוחד בתפקידים שלך בארץ.

    כמו כן לא ציינת מה השכלתך והיכן למדת, אולי בכל זאת יש סיבה שסיגי סיננה אותך.

    השבמחק
  83. אנונימי יקר,

    מוכר לי היטב סוג התגובות שלך. מאד ישראלי. אם מה שאמרת היה אפילו מתקרב למציאות לא הייתי מסוגל לקבל ארבע הצעות עבודה מחברות מובילות בארה"ב לאחר שלושה שבועות של חיפוש.

    זה נכון שאין לי קשרים בארץ יותר. רובם המוחלט של ידידי המקושרים עברו לארה"ב לפני או אחרי ויש להבין שלפני בואי לישראל חייתי שנים בארה"ב. זו הסיבה שהגעתי למקומות עבודה דרך שליחת קורות חיים (כאחד האדם) ולא כמקושר.

    הסיבה "שסיגי" סיננה אותי הוא כי אני אחד מ-1000. סיגי אינה אדם טכני, היא לא שואלת שאלות ++C - ואם למדתי בטכניון, בייל, בהארווארד או בסטנפורד אינו משנה כלל שכן כשרוני הטכני/אקדמי/נסיוני אינו בא לכדי ביטוי בכראיון עבודה המתבסס על מעבר מהיר על הרזומה שלך ובקשה ממך לדקלם אותו בעל פה מהזיכרון - פעולה שאחריה אתה משוחרר לביתך "תודה שבאת"...

    אני מאחל לך להמשיך לקבל עבודה בעזרת קשרים. אני רציני לגמרי, ללא ציניות. לפני שעברתי לארה"ב בפעם הראשונה כך התקבלתי גם אני לעבודה. דרך חברים/קשרים שנדדו בין חברות סטארטאפ שונות. אני מאחל לך לא לפגוש את סיגי בדרכך לעבודה הבאה - ואם כן , ממליץ לך כבר מעכשיו ללמוד את הרזומה שלך בעל פה לדיקלום מהיר מול ילדה בת 20 שתקבע אם אתה ממשיך הלאה או הולך הביתה.

    השבמחק
    תשובות

    1. יוספוס, לא ממש ברור על מה אתה מלין בתגובתך? כשמדבריך ברור כשמש שהתקבלת לעבודה הראשונה שלך בארה״ב דרך קשרים אישיים ולא דרך משלוח קורות חיים (כאחד האדם). אתה הוא התגלמות הישראלי המצוי שאינו רואה את דבשתו שמסתירה את השמש, ומאשים את כולם בליקוי חמה.
      אינני כותב מישראל, אני חי באירופה כבר כמעט עשור ועובד בתור מהנדס בכיר בחברת הייטק בתחום הרכב. אני בדיוק כמוך לא סובל את מדינת ישראל והמנטליות הישראלית, ומעל הכל מתעב קומבינטורים (כן, בדיוק כמוך) שהשיגו את מבוקשם בחיים דרך קשרים ולא בזכות כישוריהם בדיוק כמו עסקנים במפלגות השלטון או בוועדי עובדים מושחתים.

      מחק
  84. אני מתכנת צעיר שרק סיים צבא (קרבי) ובהצעת העבודה הראשונה התקבלתי. כאן המקום להדגיש שלא שלחתי קו"ח דרך כל חברת כח אדם, אלא בפקסים ישירות לחברות. ממש במזל ענקי את קו"ח שלי קרא הבוס לעתיד באותו יום שמפתח אחר שלו הודיע שהולך לעזוב.
    נקראתי ל-3 ראיונות בהם נשאלתי שאלות טכניות בלבד במשך כשעה כל ראיון. התקבלתי.
    אני מרוויח (כיום, לאחר חצי שנה ו-2 העלאות במשכורת) 19000 ש"ח לחודש
    שמח בחלקי אוהב את העבודה. מאז ומעולם (מגיל 9) רציתי לעבוד בתכנות ולא בגלל הכסף.

    לאחר קריאה של הפוסט שלך, אני מרגיש קצת אשמה שאנשים מיומנים כמוך לא מוצאים עבודה כאן בארץ ושעושים להם את המוות, כאשר אני נכנסתי לעבודה "בדלת האחורית". אם אני הייתי צריך להאבק בכל ה"סיגיות" אני חושש שלמרות הידע הטכני הרב שצברתי בעצמי - לא הייתי מגיע כלל לראיון הטכני, אלא רק לפסיכו. ואז כמוך הייתי מתחיל לפקפק האם זה המקצוע בשבילי, אולי אני לא טוב מספיק וכדומה - חשיבה לא מעודדת מי יודע מה...

    אני מאחל לכל המחפשים והמחפשות הצלחה רבה. ואם המזל לא מאיר פנים, אולי בארה"ב 'יחטפו' אתכם...

    חיים צ.

    השבמחק
  85. The Israeli market is much more competitive than anywhere else (yes, even compared to USA for certain positions). Therefore, you must use your networking to go beyond the "Sigi". Otherwise, it is a lost battle.

    There are heaps of entry level positions for younger people, but as an experienced engineer, a different approach must be taken.

    השבמחק
  86. היום קיבלתי את הלינק מחבר והקראתי אותו לאישתי. בערך עד לחצי המאמר היא היתה בטוחה שאני כתבתי את זה והחמיאה לי על הסיגנון.
    החויות שלי פחות או יותר דומות. עבודה מול חברה אמריקאית, ב 1999 באתי לסיליקון ואלי לשנתיים שהתמשכו לשש שנים. ואז בעקבות סיום תפקיד נוצרה הזדמנות לחזרה לארץ. במקרה שלי נסעתי לארץ עם עבודה מובטחת לפחות למספר חדשים כנציג של חברה אמריקנית בארץ. כיוון שהתפקיד היה זמני חיפשתי מקום אחר בארץ. לא באופן נמרץ כמוך אך בעצלתיים. חבר שהכיר אותי ואת כישורי ניסה לסדר לי מקום עבודה בקבוצה שלו באינטל בחיפה אולם הדרישה היתה להתחיל כתכנת מתחיל בשכר סטודנט ולאחר שנה-שנתיים יראו איך אני מתקדם... לא התאים לי! המשכתי לחפש בעיקר דרך חברים מהצבא ולעיתים עם המלצות שמגיעות מחבר שעובד בחברת האם בארה"ב. אבל התוצאות כפי שאתה מתאר היו שליליות תמיד. חברות ההשמה תמיד הבטיחו הרים וגבעות אבל במבחן התוצאה לא יצא מזה כלום. לאחר שנתיים של עבודה כשליח של החברה האמריקנית הסתיים התפקיד והחברה הציעה לי לחזור לעבוד עבורה בארה"ב. כיוון שלא היו לי יותר מדי אפשרויות ביד נעתרתי והנה אנחנו שוב כאן.
    עד כמה שהבנתי אתה רווק וזה יתרון עצום. אני נשוי ובעל משפחה גדולה והטרטור הזה אינו פשוט כלל ועיקר. הילדים מחפשים יציבות וזהות וקשה מאד לספק זאת כאשר מטלטלים בעולם. אנחנו החלטנו כבר בהתחלה להצמד לזהות היהודית ולשלוח את הילדים לבית ספר יהודי. זה אמנם מאד טוב לילדים אך יקר להחריד ולא אופטימלי מבחינתינו כחילוניים. כך יוצא שכרינו בהפסדינו וגם כאן אנו לא חוסכים כמעט מאום. חוץ מזה אנו מתגעגעים מאד למשפחה בארץ ולכל יתר הדברים שנעים לעשות בארץ כשאין לך עול פרנסה.
    בעניין חיפוש העבודה גם אני נדהמתי איך תוך מספר שנים הפכתי ממבוקש ביותר לכלי שאין חפץ בו בארץ. למזלי היתה לי ההזדמנות לעשות עוד סיבוב אבל זה לא אומר שויתרתי על הארץ. אני מקווה להתאושש קצת כלכלית ולחזור לארץ כיזם קטן שלא צריך לעבור אצל סיגי. אם זה יקרה תדעו לכם שסיגי מפוטרת.
    אני שולח קישור למאמר הזה להורים שלי ושל אישתי שקצת כעסו עלי וחשבו שלא ניסיתי מספיק. מסתבר שממה שניסיתי הסקתי מסקנות נכונות.

    השבמחק
  87. תגובה באחור של שנה וחצי ...

    לצערי, רק עכשיו נתקלתי בפוסט שלך שקישור אליו ניתן במאמר של YNET : "אל תשליכו את עובדי ההיי טק לעת זקנה"
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3445211,00.html

    יש לי לומר לך שני דברים:
    1. הפוסט שלך כתוב בכשרון והומור חד. ברור שמי שמיטיב להתבטא כמוך, יש לו מה להציע. ברור לי שאתה גם מבין שאתה לא אשם בסיטואציה שנוצרה. השיטה הישראלית המצ'ואיסטית והכמו-אליטיסטית, השיטה המחורבנת הזו - היא שהיתה בעוכריך והיא בעוכרי כל המוכשרים האחרים שהכלכלה הישראלית מפסידה.
    2. בני, איש הייטק צעיר (צעיר ממך בלמעלה מ-10 שנים), מעולם לא שלח קורות חיים ונחטף ע"י חברת הייטק מייד עם סיום לימודיו (ולא דווקא בשל ההצטיינות היתירה...) והחברות שהציעו לו עבודה חזרו אליו והעלו את רמת השכר שוב ושוב במהלך המשא ומתן על מנת לגייסו. (הם התחרו עליו, ולא הוא עליהם)
    הסתבר לנו שאם אתה מומלץ לחברה ע"י עובד הייטק של החברה, כבר עברת סינון ראשוני. מסתבר שהגיוס לחברות הייטק לא נעשה באמצעות חברות כח אדם, אף לא באמצעות קורות חיים שנשלחים מאות פעמים.
    גיוס לחברות הייטק נעשה מפה לאוזן, ע"י ממליצים מתוך החברות, ואם ההמלצה שלהם מתקבלת, הם זוכים בבונוסים מופלגים. (שיטת "חבר מביא חבר")
    יותר יעיל מקו"ח, כי מישהו מכיר כבר את הרקורד שלך ואת היכולות שלך.

    סתם חומר למחשבה.

    בהצלחה!
    נראה שאתה ראוי לה.

    השבמחק
  88. יוספוס,

    הדברים שלך בהחלט ראויים וכואבים. כמי שחושב ברצינות על המשך עתידו ועתיד משפחתו בישראל, המאמר והתגובות בהחלט מוסיפות לתמונה הכללית.

    תודה ובהצלחה.

    השבמחק
  89. Stop with the high tech thing....
    start being a writer :)

    well done, very interesting
    and you made me feel the same...

    השבמחק
  90. As many indicated earlier I'm impressed by your writing skills as well. However, I'm a bit surprised by the fact that after 6 months in Israel you have not gotten even a single job offer. I moved to the US in 1999 with my family and lived in Boulder CO for 7 years and worked in 3 different companies during that time as a software developer and as a technical lead and we moved back to Israel last year just before the war started in the north. I was able to work as a contractor on a monthly basis for my company in the states which was great during the war time when finding a job was hard. After 3 months my employer decided not to continue the contract with me which gave me full time to look for a job. I had about 3 to 5 interviews a week and I met some of the characters described in your story. The questions 'why you came back' was asked a few times or 'how long you are planning to stay in Israel' was asked as well, some were surprised that I came back, and some sow it in a very understanding and positive way. After the holidays last year I got 3 job offers and I started to work a few days later. I'm 42 years old with 3 kids and I agree with you that age over 40 in the computer field and more likely in other fields is a barrier for certain positions in Israel and probably in the US as well. In addition, I was asked in a few interviews about how many hours I plan to dedicate to work and my answer was that in term of priority my family comes first and work is only in the second place. However, I added that I understand the need for extra effort at times that I will be willing to handle if it is not becoming the normal mode of work. Whoever disliked it probably stopped the recruiting process at that point. For anyone who is thinking on moving to Israel do your learning about the opportunities before your arrival. Nevertheless, my experience with pilot trip for interviews was not so positive, I had interviews some even final ones but no offers. I was warned by other Israelies overseas that did the same, about employers in Israel that don't know how to handle the fact that you are not in the country yet like in the US moving from state to state. In general I do agree with many respondents here that Israel is a tough place partially as a result of our behavior but in the overall I like the work place here more then the work places that I had in the US. Life is a compromise and you cannot get it all but so far I think that Israel where I live is a good place for my family with all the deficiencies.

    השבמחק
  91. היי,
    אתה אדם מאוד מוכשר,
    אין ספק שאכן הפסידו אותך בארץ!
    גם אני עכשיו בתהליכי חיפוש, למרות שיש לי עבודה כרגע, אבל אני רוצה לחפש אחת חדשה, אני מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.
    ראיון סיגי - הפך להיות מושג בין חבריי וביני.
    אם היתה לי האפשרות (מבחינת ויזה ואישור עבודה) הייתי שמחה לעשות צעד כזה גם, אבל אין לי ואני לא יודעת אם זה אפשרי ואיך.
    אם יש לך עצות אשמח לשמוע
    מיכל

    השבמחק
  92. Great post and interesting replies.
    We too are considering going back after 20 years,
    and kids that were all born in the US and dread the idea of moving to Israel.

    I could not imagine myself going through a job
    Search process in the high-tech field in Israel
    in my advanced age of 40++.

    The only way for me would be to retire when I move and I hope it is
    Possible with my financial resources.

    Hopefully the social and cultural advantage will be there for us to
    Compensate for the cultural and economical disadvantages.

    Hope you are / will be enjoying the social life in the US –
    We found it hard to make good friends here (California), but
    It might have been our fault, but I think it is a cultural thing.

    Anyway, with your writing talent, it would be interesting and
    Entertaining to see posts about your life back in the US.

    Thanks for a great post and best of luck with your life in the
    States, and… continue writing – you are good!

    השבמחק
  93. Excellent Story.

    Here at the silicon valley we call it "the $30,000 round trip". THere are very many families who came to the valley, went back because of "Tsiyonut"; spent 4,5,6 years in the holy land and then came back to the US for good.

    Unfortunately, Israel today is very un-attractive; and not because of the job market or economics. We have bunch of theives running the show (Olmert, Ramon, etc) without any real, honest, moral alternative.

    השבמחק
  94. ליוספוס ושאר הקוראים
    נתקלתי רק עתה במאמר המאלף, אומנם עכשיו אנו שנה+ אחרי פרסום המאמר, אך המציאות נשארה אותו הדבר, וכעת אפילו גרועה יותר. לחיות ולהתפרנס בארץ בצורה מכובדת זו מציאות בלתי אפשרית. היוקר נמצא בכל מקום וניצול העובדים במשכורות מגוחכות , אשר בקושי מספיקות לתשלום החשמל, ארנונה, שכירות , דלק ואוכל שלא לדבר על טלפון , סלולרי ועוד "מותרות" המחירים מרקיעי שחקים, וכל רגע שומעים בחדשות על התייקרויות נוספות-חב חשמל העלתה כעת ב8% את מחירי החשמל, הריביות בבנקים עולות, מחירי הלחם ועוד ועוד. אך שכר המינימום יורד.. ואדם צריך לעבוד בשלוש משרות רק בשביל לכסות את המינוס.... שלא לדבר על "נציגינו" בשלטון אשר הינם עברייני מין, תחמנים רודפי בצע והאינטלגינציה רחוקה מהם. המצב עצוב ורק הולך ומתדרדר ומי שאינו רואה זאת פשוט עיוור. קשה לראות פה עתיד. אני גדלתי בארה"ב כי הורי נסעו לשבתונים שם. הם פטריוטים ולכן למרות שהציעו להם לעבוד שם בקביעות החליטו לחזור ארצה. כמי שגדלה וטעמה את החיים באמריקה אני יודעת שאפשר אחרת, וצורת החיים פה אינה נורמלית. יש איכות חיים כאשר אדיבות הינה ערך. האדיבות האמריקאית חוזרת אליך בגדול וכל החיים נראים אחרת. כאן בארץ אתה מרגיש כאילו יכולים לרצוח אותך בתור לסופר. האנשים על סף התמוטטות עצבים, מוכנים לצעוק בכל רגע אחד על השני. אפשר להבין, כי כשחיים במדינה שההרגשה היא שכל הזמן "דופקים" אותך -ואכן זה מה שקורה- אז העצבים משתוללים. לעומת זאת בארה"ב יש לאדם ערך הן מבחינת היותו אזרח- המדינה לא "דופקת אותך", להיפך - והן במישור התעסוקתי-מה שמשתקף במאמר של יוספוס- אתה מרגיש בעל ערך כשאתה חי בסביבה כזו ורמת הסטרס יורדת, אתה נינוח יותר ופחות בעל נטיות "רצחניות".... עצוב מאוד מה שקורה פה, בעבודה, בחברה, ובהרגשה הכללית. אני חושבת כבר הרבה זמן לעזוב כי אני ממש מרגישה איך שהמתח ואיכות החיים הירודה פה מחלחלים וממש משפיעים עליי לרעה. אני בוגרת מכללה יוקרתית לעיצוב, סיימתי בהצטיינות, זכיתי בפרסים, יש לי נסיון של שנים בתחום -אך משכורתי לא עולה על 5000 ש"ח ברוטו! ואני לא נעשית צעירה יותר...אם מישהו יודע איך להשיג גרין קארד-עו"ד טוב או מקומות שאוכל לפנות אליהם שיוכלו לבקש את העסקתי מהארץ אשמח לקבל כל אינפומציה. יש לי סוסיאל סקיוריטי נמבר כי חייתי בארה"ב וגם למדתי שנה בקולג, במרילנד

    השבמחק
  95. http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=2141&blogID=62

    השבמחק
  96. היי,
    אני רכזת גיוס בהשמה להייטק, בדרכי להיות "סיגי" בעתיד הלא רחוק (אבל אקדמאית עם נסיון של שנתיים בגיוס להייטק). כאב לי ביותר לקרוא את הדברים שכתבת ואת הביקורת שהעברת על המגייסות בחברות התוכנה. מדובר בחוסר מקצועיות מצידן, באטימות, בחוסר היכולת להקשיב ולראות מעבר לעובדות היבשות את האדם שיושב מולן. וזה חבל מאד. אקח את הדברים לתשומת לייב מבחינה מקצועית ואזכור תמיד כמה חשוב להקשיב ולתת הזדמנויות גם אם יש עוד אלף מועמדים שמשתוקקים למשרה. תודה על ההארה.

    השבמחק
  97. זה קורה גם בתחומים אחרים..מדהים שאפשר להגיע לחברה רצינית שמחפשת פרילאנסרים בתחום הגרפיקה, אחרי שבחנו את עבודותיי פעמיים נתבשרתי שהם מראיינים עוד מועמדים לג'וב הנחשק של שדרוג קל של המערכת שלהם( גרפית) כרגע אין ממש הרבה עבודה, כנראה שתהיה הם מציעים שכר לפי שעה וגולת הכותרת מסתבר שזה מכרז, יש לעצב עמוד סתמי של התוכנה ורק אז יחליטו. לא יאמן ואת זה מספרים לך כשאתה חושב שהגעת לראיון עבודה אמיתי
    מה קורה פה?
    אני מודה לך על מה שכתבת כי זה מזכיר לי שפעמים רבות אין זה עניין של כישורים או של שנות נסיון רבות אלא של חסור כבוד והערכה בסיסית לאדם וכישוריו באשר הוא והם.
    המאמר שלך מעלה חיוך על השפתיים דקה לפני שאני שומעת את הערך העצמי המקצועי מתרסק על הרצפה.
    חנוכה שמח :)

    השבמחק
  98. מדהים, אך בדיוק אותו תהליך עובר גם עלי כעת. אחרי 14 שנה בארה"ב, כמהנדסת תוכנה מצליחה,הגעגועים לארץ גברו וחזרתי לפני 6 חודשים לארץ, אופטימית ומלאת כוונות טובות. לא תארתי לי שדווקא מציאת עבודה תהיה בעייתית ומה שישבור אותי בסוף. גם אני עוברת את כל הסיגיות, כל הראיונות המטופשים, עם שאלות על "תחביבים" שאינם קשורים בכלום לנסיון המקצועי, תחקירים ארוכים על "מה עשית בצבא", למרות שיותר מ 15 שנה עברו מאז שהשתחררתי, והיו לי עוד כמה הישגיים בחיי מאז. שלא לדבר על המשכורת שמציעים, עליה עוד הייתי מתפשרת, אך בתמורה רוצים שתהיה עבד לעבודה. משום מה בארץ כמות השעות שאתה עובד היא מה שחשובה, ולא איכות.במקומות עבודתי בארה"ב כבר מזמן הבינו שמעל מספר שעות מסויים, העובד כבר לא תורם כלום, ולמעשה אסרו על אנשים לעבוד שעות נוספות. וגם אני מתחילה להבין, שהגעגועים לארץ הם בעצם געגועים למשהו שכבר לא קיים כאן, ועדיף לבוא לביקורים יותר תכופים מאשר לגור כאן. נקודת האור היחידה היא הידיעה שיש גם אופציות אחרות, ולא מוכרחים להישאר פה, מאחר ואחרי שנים בארה"ב אני כעת בעלת אזרחות אמריקאית. איני בטוחה אם יוספוס הינו רווק שעבר לבדו את התהליך, אך מאחר ואצלי מעורבת גם ילדה בעניין, השיקול החיד שכרגע מעכב אותי מלחזור הוא איך ישפיע עליה העניין, למרות שאני חייבת לציין, שהיא מאוד מתגעגעת לחברים בחו"ל, ומבחינתה אפשר מחר כבר לחזור. אך גם אם בסופו של דבר נחזור לארה"ב, איני מצטערת שניסינו לגור פה, כי אחרת אתה חי שם בתחושה של הפסד והחמצה של החיים בארץ, וכעת אני יודעת שתחושה זו היא געגועים לעבר שכבר לא קיים, לא יותר, ושביקורים יותר תכופים בארץ יעילים הרבה יותר ממגורים בארץ.

    השבמחק
  99. תודה!

    בפעם האחרונה שחיפשתי עבודה לקח לי 9 חודשים , 2000 קו"ח ו 150 ראיונות עבודה.
    חשבתי כבר שאני פה לא בסדר.
    כל "לא" נכנס לי לנשמה והשפיל אותה עוד קצת (סה"כ 150 זה המון).

    אחרי 9 חודשים מצאתי עבודה מעפנית ואני לא עוזבת אותה כי אין לי כח ללכת לראיונות משפילים, מבחנים לא הגיוניים, לשכת העבודה ששולחת אותי לעבודות ניקיון בשעות לא סבירות והמון כסף שאני מבזבזת על נסיעות וביבי סיטר לילדים בלי לקבל שקל.

    אחרי 20 שנים במקצוע, המלצות חמות ותפקידים נחשקים, מגיע לפחות כבוד!

    השבמחק
  100. ליוספוס היקר
    כל מילה בסלע .אני בן 40 פלוס .
    אני חודשיים בסיוט
    הזה של הראיונות והדרישות האינסופיות
    של מראינים .בטוחני שמרבים סעיפי
    הנסיון בדרישות יכולות להיפתר על ידי
    מתכנת חזק בחודש אחד .אבל כנראה
    שלגמדים (אולי אנחנו במדינת הגמדים...??) הכל נראה מסובך ואולי
    בלתי אפשרי .
    אני חושב ברצינות על קריירה בארה"ב
    בתחום ERP.SQL .
    רציתי לקבל הדרכה ראשונית איפה
    להתחיל .האם קודם להשיג אישור
    עבודה ואחרכך לפנות לחברות או קודם
    לשלוח קורות חיים (דרך איזה אתרים ?)
    אני מעדיף בניויורק .

    השבמחק
  101. מומלץ להיכנס לפורום "עוברים לארה"ב" בתפוז בשביל לקבל מושג על תהליכי ההגירה.

    השבמחק
  102. חיפשתי עבודה בחצי שנה האחרונה(ברוטו) ועכשיו אני שוב עובד.
    במהלך החיפוש פגשתי את כל הסיגיות עם השאלות החטטניות, איש הכאוס, שביקש ממני לפתח ריגרסיות אליפטואידיות עד 9 בלילה בראיון של 4 שעות(!), המ"מ, ששינה את הגדרת התפקיד שלי תוך 10 דקות מקצה לקצה, והראיונות הטלפוניים שנגמרו לאחר שתי דקות כאשר המראיין הבררן רצה מועמד בעל נסיון מאוד מאוד ספציפי.
    במהלך החיפוש ראיתי שאף אחד לא לחוץ לגייס אותי למרות שאני מהנדס מחשבים בעל נסיון רב ומגוון ומצב השוק טוב בהרבה בתחילת 2008 מאשר ב-2006.
    קבלתי מספר הצעות עבודה לאחר תהליך ראיונות סזיפי ובחרתי את החברה היציבה מבין ההצעות.
    בינתיים הספקתי גם לבנות אתר אינטרנט לחיפוש עבודה בהייטק והוספתי לינק לבלוג הזה (בטח כבר ראית).
    אני מקווה שתסתדר בארה"ב לא רק מבחינה מקצועית אלא גם מבחינה אישית ונקרא שאין לך זמן לכתוב בגלל הילדים.
    (קראתי פעם סטטיסטיקה שכל שעה ביום באינטרנט = פחות חבר/ה לא ורטואלי).

    השבמחק
  103. בעיה קשה התעסוקה בארץ, אבל כמה שקשה בארץ - כמה שיש בעיות של תעסוקה, של בריאות, של חינוך, של כלכלה ועמלות בנקים חדשות וכד' - הכי חשוב לזכור ש....

    ישראלי אמיתי לא משתמט!!!

    ותחשבו על זה ...

    השבמחק
  104. You are amazing writer, I got to your Blog form talkback at Ynet, this is the first time that I’m writing something in the net and the next step will be to send email to my wife to read this.
    We are in NJ and working in NYC and NJ we have two-years-old childe and like every couple here in the state we think that the best way to rise a child will be in Israel, but after I read your Blog a flashback came from the old days in Israel and all the “via Delarosa” in finding a job, I start to think that maybe it is not such a good idea to go back…
    Thank you,
    R

    השבמחק
  105. You are amazing writer, I got to your Blog form talkback at Ynet, this is the first time that I’m writing something in the net and the next step will be to send email to my wife to read this.
    We are in NJ and working in NYC and NJ we have two-years-old childe and like every couple here in the state we think that the best way to rise a child will be in Israel, but after I read your Blog a flashback came from the old days in Israel and all the “via Delarosa” in finding a job, I start to think that maybe it is not such a good idea to go back…
    Thank you,
    R

    השבמחק
  106. פעם ראשונה שאני מגיב באינטרנט, פשוט כי חשוב לי שתקרא את זה.
    קודם כל - הכתיבה שלך מרתקת. החלוקה האנליטית של אנשים (כיאה למהנדס תוכנה :-) ) כל כך נכונה. ממש יש לי פחד לעבור סבב ראיונות שוב.

    דבר שני , העזיבה לישראל לא היתה טעות חייך. היא היתה אולי הצעד הכי חשוב שעשית בנוגע למקום מגוריך. הצעד שישאיר אותך שלם עם החלטותיך.

    אין כמו להגיע למקום (ארה"ב, ישראל) מתוך בחירה שלמה. זהו, יותר לא תשב בבית ותחשוב , כן אמריקה, לא אמריקה . עכשיו אתה יושב שם מבחירה.
    ומה נפרד האדם מן הבהמה אם לא ביכולת הבחירה?

    שתקבל את הרוגע באמריקאי בסבבה...

    השבמחק
  107. שלום יוספוס, מכל הסיבות שנתת לקושי שלך למצוא עבודה, לפעמים ציינת את מספר המועמדים הרב למשרה. כתבת מעל 1000, אני מניח שהגזמת בכוונה. ובתגובה אחרת כתבת שהוציאו אותך מהמשוואה לגמרי.(מסיבות של גיל, החזרה מארה"ב?). מה בסופו של דבר היה הגורם המשמעותי לדעתך?
    הייתי גם רוצה לדעת האם מפריע לך אם אנשים מסויימים יעזבו/לא יחזרו לישראל בעקבות הבלוג ?
    נ.ב
    נהנתי מהכתיבה

    השבמחק
  108. "מעל 1000" אינו הגזמה ספרותית. הוא ציטוט מדוייק מילה במילה שקיבלתי בחברת תוכנה ישראלית בהרצליה פיתוח. הכוונה היתה ל "מעל 1000 מועמדים" הגיעו בפקס למשרה הזו. אני הייתי אחד מהם. השנה היתה 2006. אני שומע שהמצב השתפר בארץ מאז.

    הגורם המשמעותי בחוסר יכולתי למצוא עבודה בארץ? לדעתי בדיוק מה שציינתי "אחד מאלף" שקורות החיים שלו ללא קשרים, בפקס או אימייל. עוד תרמו לכך גילי, מספר ילדי וגילם(ושאלו בכל מקום), העובדה שחזרתי מארה"ב צרמה לכמה מראיינים ("אבל למה באמת חזרת??"). הסיבה כמובן אינה מקצועית, שאם לא כן, לא הייתי מקבל 4 הצעות עבודה שלושה שבועות מרגע חזרתי לארה"ב.

    בקשר לאנשים שלא יחזרו לארץ בעקבות המאמר שלי - אני לא חושב שהמאמר עד כדי כך "מעצב דיעות". אנשים משתמשים בשיקול דעת עצמאי ובמאות פרמטרים שונים כדי לחשב האם כדאי להם לשוב לישראל. איני מודאג ולו לרגע.

    תודה על הקריאה.

    השבמחק
  109. אני עולה מרוסיה שלפי תיאורך מוכן לעבוד ב-8000 ש"ח. לא כל כך חדש-משנת 90, ולא תואר רביעי- רק שני.
    אני מכיר הרבה אנשים כמוני שמוכנים לעבוד בסכומים אפילו יותר נמוכים. אולי באמת זאות הסיבה ששוברים לצברים את השוק, אבל זה המצב של המדינה שקולטת מהגרים(במקרה שלי-עולים). כנראה בארה"ב ההודים שתיארת גם "עולים" פחות מאלה ש-"MADE IN USA ". אני מקווה ולפי סיפורך אתה לא שייך לאלה.
    בסיפור שלך הכל עצוב בישראל חוץ מ"חומוס".אני לא מסכים עם זה! יש עוד דברים... אל תגיד "כן, גם הפלאפל"!
    אני מאחל לך קליטה טובה והצלחה .
    לאוניד

    השבמחק
  110. את מי זה מענין כל הדברת הזואת יש לכם דרך בתימצות איך ללמוד לימודי תואר בחינם בארץ
    תודה אוהב אותכם

    השבמחק
  111. למי שעוד לא הבין את טיבן של "חברות ההשמה"...

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000371009&fid=585

    מדהים איך הנוכלים האלו השתלטו על שוק התעסוקה.

    השבמחק
  112. הי יוספוס,
    קראתי את הבלוג שלך מזמן וגם הייתי חברה בפורומים של המשכורת ה-13. ולכן זה היה משעשע לקבל לינק לבלוג שלך היום במייל מחברים.
    ממרומי כמה שנים שאנחנו כבר בארה"ב ואחרי תקופה לא קצרה לפני כן בהיי טק הישראלי אנחנו יכולים להבין בדיוק על מה אתה מדבר.
    היה שלב ששקלנו לחזור ואף התראיינו ואז הגענו למצב של הצעת עבודה מסודרת בארה"ב מול הצעה בארץ שהייתה מלאה חורים עם תשובות של "יהיה בסדר". מיותר לציין במה בחרנו...

    השבמחק
  113. הסיפור אמיתי וגדול. בכיתי דמעות מצחוק של כאב והבנה ואמפתיה ... אני מבינה אותך 120% ואני גם מתכננת לחזור ל-US בסוף השנה למרות המיתון הגדול
    ב- 80 שנים האחרונות. אני מבינה את אלה שירדו ומעודדת ירידה נוספת.

    השבמחק
  114. מצורף קישור לקובץ הדרכה עם מדריך מושלם שיעזור לכם להתכונן לראיון עבודה, כולל כללים וטיפים , מאגר שאלות ותשובות לראיון עבודה , מדריך לשימוש נכון בשפת הגוף , כללים למשא ומתן על השכר ועוד..

    למי שעומד לנסות ולחפש עבודה בארץ, לדעתי חובה עליו לקרוא את הקובץ כדי שהוא יוכל להתכונן ולחסוך מעצמו את עוגמת הנפש משוק העבודה הישראלי.

    http://www.fresh.co.il/vBulletin/showthread.php?t=466958

    השבמחק
  115. הי יוספוס
    מתי נראה פוסט חדש?

    תמיד כיף לחזור ולקרוא את הפוסטים הישנים
    מתי

    השבמחק
  116. נתקלתי בפוסט הזה היום וקראתי בענין רב את כל השירשור (!!!). לאחר חזרתי מארה"ב עבדתי ב 2 מקומות אליהם הגעתי דרך קשרים ולכן לא עברתי את מסלול היסורים שלך. אני חייב להודות שאני קצת מופתע מההענות הנמוכה (או אפסית) ל CV ששלחת. קיים במדינה הזאת מעמד גדול של עובדי הייטק מכל הסוגים, המרוויחים משכורות של מעל ל 20,000 ש"ח. נכון שזה לא קרוב למשכורות בארה"ב, גם אם מצרפים את הרכב (אין דבר כזה שם) וקרן ההשתלמות (גם זה אין שם), אבל זה מאפשר חיים סבירים אם משכורת בן\בת הזוג סבירה.
    נקודה חשובה שאינך מתייחס אליה היא שקיים בארה"ב עיוות כלכלי גדול היוצר מצב שבו מגזרים מסויימים מקבלים משכורות גבוהות בהרבה מן הממוצע. נסה לחשוב איך היית מרגיש בארה"ב כפקיד ב DMV או בעיריה, או פועל תעשיה, ואיזה שינוי ברמת החיים היית חווה אם היית עובד כאן באותו מקצוע.
    מנסיוני, עדיף מבחינת רמת החיים להיות בעשירון 9-6 בישראל ולא בארה"ב. 3 עשירונים עליונים חיים שם טוב יותר ללא ספק. יש לזכור כי אנחנו אומה קטנה מוקפת אוייבים שמספרם גדול פי כמה עשרות ממספרנו, ויש לזה מחיר כבד עם סיגי או בלעדיה....

    השבמחק
  117. I was looking for a job in Israel at about the same time and my own experience, as well as the experience of most of my friends is quite different.

    It usually took about 1 month for asoftware engineer with an acedemic degree and a few years of experience to find a job with a descent salary (not 8K per month, unless it is $).

    You are either lieing or... well, lieing.

    השבמחק
  118. עלית עלי חבוב. אני משקר. אני מת על ישראלים. אם סיפור של מישהו לא מסתדר למציאות הקטנה שלהם - הוא כנראה שקרן. איזו יכולת הכחשה מופלאה, שלא לדבר על יכולת אנליטית מהוללת ולוגיקה שאומרת שאם מישהו מצא עבודה בחודש, אדם אחר חייב למצוא גם בדיוק באותו זמן - ואם לא - הוא כנראה משקר....

    ושיעור קטן באנגלית:
    כותבים Lying....

    שיהיה לך יום טוב.

    השבמחק
  119. יוספוס, בלי קשר לסיפור אתה כותב מדהים. לענייננו - אני נמצא במצב דומה כבר הרבה זמן, אפילו ללא נסיעה לארה"ב. במקור מחבר העמים (אם תואר שני אבל - רביעי כבר לא נשאר), עם מספיק שנים של ניסיון - אני בד"כ עובר בקלות את שאלות המקצועיות ותמיד נופל אצל "סיגי"ות. הייתי משקיע 800 ש"ח אבל זה לא עוזר - מסתבר שעליך גם להתאים את גרסתך למה שמחפשים בחברה הספציפית ולפעמים בכלל אין סיכוי - למשל עם סיגי אתמול רבה עם חבר... בעקבות 50 חברים שנאלצו לחפש בערבות סגירת החברה - בישראל 2009 בשביל להתקבל למקום טוב אתה חייב חבר בתפקיד חשוב באותה חברה - כל השאר במסגרת סטייה סטטיסטית.

    השבמחק
  120. רק לפני כמה זמן עברתי את כל השלבים בקבלה לחברה מסויימת, כשהשלב האחרון היה, איך לא: מכון מיון.
    זרמתי איתם והחלטתי ללכת כי לא הייתי עדיין בדבר כזה.
    יומיים אחרי כבר קיבלתי תשובה שלילית מחברה שהראתה התעניינות יתרה בי כי במכון מיון לא אהבו את הציורים שלי, או אינסוף סיבות שהפסיכולוגים יכלו להמציא לפי הסיפור שנדרשתי לכתוב לפי תמונה.

    שמישהו יארגן לי גרין קארד לארה"ב :)

    השבמחק
  121. שלום יוסיפוס,

    אני קורא את הבלוג שלך באיחור, הגעתי אליובעקבות חיפוש מקרי בגוגל על איך לעבור ראיון עבודה בארץ.
    לצערי אני מסכים עם כל מילה.
    פוטרתי לפני כשנה לאחר 11 שנה של קריירה מצליחה בחברת הייטק כמהנדס תוכנה. היום אני מקבל מידי פעם טלפונים מ"סיגיות" למיניהן (ממש הברקה) ואני פשוט שומע איך הן שמות את ה-X עלי כשאני אומר את גילי ואת דרישות השכר שלי.

    תודה על הבלוג והשיתוף ולדעתי באמת תוכל להתפרנס מכתיבה...:-)

    השבמחק
  122. שוק העבודה בישראל סובל מעודף היצע וחוסר ביקוש. בארה"ב חיים למעלה משלוש מאות מיליון איש, שרק אחוז זעום מהם רכש את ההשכלה והכישורים הנדרשים לתפקיד של מהנדס תוכנה.

    בישראל חיים בערך שישה מיליון אנשים, ושיעור גבוה מאד מתוכם הוא בעל השכלה ו/או כישורים הנדסיים.

    כלכלית, המשמעות היא שבישראל כדאי להיות מעסיק ולא מועסק. כמו כן, ישראל באופן טבעי תהפוך ליצואנית של עבודה עתירת ידע. שתי התופעות מתוארות בכתבה.

    כמהנדס תוכנה ישראלי לשעבר, יש תחומים שבהם המצב רע כמו שאתה מתאר, ויש גם תחומים שלו. דברים שאתה מתאר בהחלט קורים, כמו גם חיפושים שהסתיימו בהצלחה רבה תוך מספר שבועות כפי שציינו כמה מהמגיבים.

    ארה"ב היא לא גן עדן ולא אוטופיה פנטסטית חסרת בסיס. מה שיש כאן זה תחרות קשה בהרבה, מול הרבה יותר אנשים, שמובילה לפרסים גדולים יותר למנצחים. קליפורניה החלומית היא גם איזור קרב של מיטב המהנדסים מכל העולם שמתחרים בשיניים על כל משרה פנויה.

    כל מי שלא מצליח, מכל סיבה שהיא, נזרק תוך דקות מהעבודה. למהנדס תוכנה, אפילו בכיר, לוקח בממוצע יותר מחמש שנים להוציא גרין קארד. כך שכישלון מינורי בעבודה, או קיצוצים / שינוי כיוון, יוביל תוך שעות ספורות למצב שבו אתה ומשפחתך צריכים לעזוב מיידית את ביתכם בארבע, חמש, או שש שנים האחרונות, עם סיכוי נמוך לחזור אי פעם.

    כל האכזריות הזאת לכושלים בהחלט מתאזנת בטיפוח של המצליחים, ומי שמשגשג בסביבה תחרותית כזאת אכן יזכה למשכורת גבוהה פי שלוש-ארבע ויותר מהמשכורת בישראל.

    השבמחק
  123. בלוג מקסים, וככל שהפוסט מתארך כך נהנים יותר.
    בעניינו - אני ממש מזדהה איתך וממש עצוב לי שכך המצב. אומנם אפשר להבין את המצב כשמתפטרים מהעבודה וקצת מתוסכלים שאין פיתרון איפה לעבוד, אבל קשה להבין איך לפעמים אנחנו מאבדים את עצמנו.
    אני מקוה ובטוח שיש מקומות שבהם יש סיגיות שכן יעזרו לך, ואולי לפחות יהיו נחמדות כלפי חוץ :)

    השבמחק
  124. חבר,
    כתבת לפני 4 שנים את הפוסט הזה (אולי יותר). כמו קודמיי רציתי להגיד לך שזה היה אחד הטקסטים המאלפים והמרתקים, וגם העצובים שקראתי אי פעם באינטרנט.

    מחר יש לי ראיון אישיותי אחרי שעברתי ראיון עבודה אחד עם ר"צ. אני חושב שדברים קצת השתנו היום כי פגשתי אנשים טובים, ומחר אדע באופן סופי אם סיגי כבר השתחררה מצה"ל או שאני אמשיך לעשות מילואים...

    השבמחק
  125. מסכים עם קודמי. השוק מתחיל להשתנות עכשיו. אתמול היה לי ראיון עם "סיגי" אשר ניסתה עלי את כל הטכניקות והשאלות הכי מכשילות שיכלה להעלות על דעתה... היא דווקא הייתה מאוד נחמדה - אבל למלא 4 דפי פוליו עלי בראיון???? אפילו המאבחנת בצבא (שהכשילה אותי מלהתקבל לקורס קצינים) לא עשתה עלי כזה דוקטורט...האמת שאת השאלות שציפיתי שתשאל, כמו "מה התכונות הרעות שלך?" היא דווקא לא שאלה, והשאלות שלה היו די עניניות, כך שאולי יש לי סיכוי...
    מבטיח לעדכן כאן...

    השבמחק
  126. תותח!!!!
    אתה פשוט תותח!!!!
    זה בדיוק מה שעובר עליי בשנים האחרונות מלבד הקטע של ה-"HAPPY ENDING" שלך. במקרה יש לי נסיון מקביל בעולם הנדסת הייצור, במקרה גם אני הרווחתי משכורות יפות בעברי, ומה שיותר עצוב... במקרה אני מתפשר בגיל 34 על עבודת מחסנאי כשאני רווק וגר עם ההורים, בלי אוטו ותקווה לעתיד טוב יותר (ממש אטרקציית הבתולות, לא?!).
    אני גם על סף משבר נפשי ואני חושב כיום על קרחנה של סקס סמים ואלכוהול של כמה חודשים במזרח עד יעבור הזעם. תאמינו לי, מחישוב קל זה עולה לי פחות מההוצאות בחודש בארץ ושם לפחות אני רושם חיוכים ברזומה של החיים.
    בכל מקרה בגלגול הבא אני אבקש מאלהים להוריד לי את הצנרת בין הרגליים, לקחת את מה שיש לי בראש ולהמיר לאותו גודל במידת שדיים, לקרוא לי "סיגי" ואני משם כבר אסתדר... ואם לא אז תמיד אוכל להתיישב על הברכיים של איזה מליונר...
    ושיהיה לכולנו בהצלחה (לא התכוונתי בישראל)

    השבמחק
  127. מעולה!
    הגעתי דרך השרשור בלינקד אין http://www.linkedin.com/groupAnswers?viewQuestionAndAnswers=&discussionID=20653824&gid=80793&trk=EML_anet_qa_ttle-d7hOon0JumNFomgJt7dBpSBA

    גל

    השבמחק
  128. אני מבכים עם הרבה מהתגובות כאן - אין ספק שזה אחד הפוסטים המעלפים שקראתי, ואולי גם זה שהחמיץ את ליבי יותר מכל

    תודה רבה חבר!
    אפילו שעברו כבר שנים - הוא רלוונטי ללב הקוראים אז כמו היום

    השבמחק
  129. אחלה פוסט, אבל אל תתייאשו חברים, כי אין לנו ארץ אחרת..

    השבמחק
  130. אני אדם עם תואר שני בהנדסת חשמל שחוזר לארץ אחרי 3 שנים בשוויץ וחווה את אותם הנסיונות. הבעיות המרכזיות כישראלי חילוני בחו"ל:
    1. משפחה וחברים בארץ
    2. זהות ישראלית (הקהילה היהודית היא לא קהילה ישראלית)

    אולי הפתרון הוא פשוט להתכלב, כמו בטיול בהודו. לחיות ברמה כלכלית נמוכה, (להמשיך להעריץ את בעלי ההון שמשעבדים אותנו פה ?!) ולנסות להשלים את המחסור הכלכלי בחברים משפחה ושכר רוחני. אם משהו מכיר בלוג בסגנון "המדריך האולטימטיבי לחזרה לחיים מאושרים בארץ", שיודיע.

    שבת שלום
    ניר

    השבמחק
  131. הכי גרוע זה הסיגי של "מטריקס". זוועה לקבל ממנה טלפון. יחס של 99 ל-1 בין טלפון מתיש ממטריקס לבין ראיון אצל מעסיק אליו הם הפנו קורות חיים. לא שווה להוציא טיפה אחת של אנרגיה על ראיון טלפוני איתם ולפרט שוב ושוב את הנסיון כל פעם מחדש. נמאס כבר משאלות האחוזים של סיגי מ"מטריקס": אתה אף פעם לא יודע מה היא תרצה שתכמת לה באחוזים!
    היום פתחתי את הפה שלי על הסיגי בגלל שאלות האחוזים האלה. כמובן שאני מספר את זה לא בשמי האמיתי ולא באמצעות סטטוס בפייסבוק.

    השבמחק
  132. חזרתי לארץ מארה"ב לאחר 17 שנה בעיקר מסיבות משפחתיות (ילדי גרו בארץ והייתי כבר מומעמד להיות סבא). כל מה שסיפרת נכון מאוד עברתי על בשרי. אם בארה"ב היו בחברות מחלקות "משאבי אנוש" כמו בארץ - הם לא היו מגיעים לירח ולשום מקום. כאן משום מה יש לפסיכים האלה סמכות וכוח שוות למנכ"ל - טמטום ישראלי מקורי שאין בשומקום בעולם.
    אני לא חזרתי לארץ בשלב זה של חיי
    Too late for me to start over
    אם הייתי צעיר יותר לא הייתי מהסס אפילו דקה
    בברכה
    אלי

    השבמחק
  133. Dear Yosefus, thank you for sharing your experience.
    It will always serve me as a warning not to return to Israel even though I am also very nostalgic for Israeli atmosphere, Fridays afternoons, humus, sea, friends. I know that all that will fade away in 2-3 weeks.
    My question to you, my friend, why did you eave America with a GC without making sure that you receive a citizenship ?
    You were very lucky you still had an unexpired GC and you were absent less than 1 year.
    I am glad you had brains not to burn bridges and came back to a normal life.

    השבמחק
  134. אין מה לעשות! אנחנו מדינה קטנה עם המון אנשים
    כשרוניים מאוד מאוד שאינה מאפשרת לכולם את מה שהם רוצים
    אכן בארה"ב מאוד קל יותר, קל שם למצוא עבודה
    המנטליות הישראלית נובעת אכן משכנינו גם ואכן נעשים חשדניים יותר בקרב שכנינו הערבים
    אין מקום לכולם כמו עורכי דין שיש אינפלצייה בהם!
    כנ"ל כל מה שקשור בהייטק ודומיו יש יותר אנשים שלומדים את זה עם ממה שצריך באמת והתחרות כאן גדולה יותר מארה"ב!
    וזה חלק מהסיבה
    מה שכן אפשר לבנות קומונה לבלוג הזה למציאת עבודה בארה"ב
    כמו בתפוז או בפורום שייקרא חיפוש עבודה בארה"ב להייטק ודומיו וכן ליצור קשרים וכדומה וכן עזרה הדדית
    וכן בילויים משותפים בארה"ב וכ"ו

    השבמחק
  135. אי אפשר שלא להסכים עם על התגובות שקודמים לתגובתי זו.
    אך עדיין לא הצלחתי להניח את האצבע ולהגיד בוודאות שבארה"ב או כל מדינה אחרת אצליח למנף את עצמי מבחינה עסקית.

    השבמחק
  136. כתבה ענקית, אני מודה לך מאוד על האומץ שלך. אתה בן אדם חזק מאוד. אני מהנדסת תוכנה מובטלת כמעט 3 חודשים לאחר פיתורין. אין לי נסיון הרב שלך וידע שלך, אבל כל מה שכתבת לגבי קשיים ואנשים שפגשת מוכר לי היטב. כל הכבוד, אתה ניצחת בקרב הרצחני הזה, וכל הסיפורים של "כסף זה לא הכל בחיים" - אין לי מילים להגיב לזה. צער לי להגיד, אבל בלי כסף אנו לא יכולים להתקיים. אני בת 31 ועוד אין לי ילדים, ומחשבות על ללדת עכשיו ואז לשכוח את כל מה שלמדתי, או שלהמשיך לחפש עבודה תוך זמן לא מוגדר ולסכן את אצמי בלא להצליח להיכנס להריון.
    שוב, אני מודה לך מאוד על כך שנזכרת בכל התקופה האומללה ההיא. וקיבלת מה שמגיע לך !!!!!

    השבמחק
  137. First of all it was very smart of you that you did not prolong it too far to the expiration of your green card.

    Secondly, returning to Israel close to age 40 is almost equivalent to a suicidal act. Unless you are very much connected in Israel or a scientist or academia person with a world name, it is an act of lunacy to come back with a hope for a job.

    You, my friend, were a victim of your nostalgic dreams and memories of Israel of your past.
    I can understand that, as I am myself feeling this way after 10 years in the States. But I easily cure myself by visiting for 10 days, and after that I gladly drive to Ben Gurion.

    השבמחק
  138. ושוב - גם היום - אני מרגיש כאילו אתה מדבר מגרוני.
    אני מהנדס תוכנה עם ניסיון של כמעט 15 שנים, ועם תואר נוסף במנהל עסקים.

    לפני 5 שנים חטאתי את ה"חטא" הכי גדול שלי - הלכתי ללמוד תואר נוסף בכדי להתקדם. בגלל מצב בריאותי זמני, נאלצתי לבחור בין קריירה ללימודים, ובחרתי באופציה השנייה.

    היום, לאחר שנתיים פלוס של חיפוש עבודה - אני יכול לומר שזו היתה בחירה נוראית. אני מתקרב לגיל 40, והסיכויים שלי למצוא כאן משהו הולכים וקטנים מיום ליום. יש כבר כאלו שמפצירים בי לוותר וללכת להיות מורה, כי שם יש משכורת בטוחה. של 5,000 שקל אמנם - אבל בטוחה. עכשיו לך תקים משפחה עם משכורת כזו.

    זו הרגשה נוראית.
    אני דובר אנגלית כשפת אם, מדבר מנדרינית לא רעה, וכאמור - עם תארים אקדמיים וניסיון רב שנים בעולם התקשורת.

    המקום היחיד שאליו התקבלתי לאחרונה (ג'יז.. באמת תודה!), הוא לעבודה של 6 ימים בשבוע, במוקד תמיכה טכנית עם ילדים אחרי צבא, בשכר של 6,000 שקל לחודש. ברוטו.

    כל מה שכתבת כאן נכון. גם היום.
    הלוואי שהייתי מספיק חכם ללכת על ההצעה ההיא ב-2005 לעשות עוד תואר בארה"ב ולא להישאר בארץ. היתה לי הצעה לא רעה מאונ' ניו יורק, שבסוף נפלה בגלל מלגה שהובטחה ולא קוימה - ובמקום לקחת הלוואות, נשארתי כאן. מיואש. חשבתי שאם אני אעשה את אותו התואר בארץ, זה יקדם אותי.

    בפועל - זה רק גורם לכל ה"סיגי"-יות למיניהן לשאול אותי בעיני עגל: "אז למה עזבת את ההיי-טק?".
    לא עזבתי, מטומטמות. רציתי להתקדם. רציתי שתפסיקו לשאול אותי את השאלות המטומטמות האלה, ובמקום זה - קיבלתי מנה כפולה. וכל החטא שלי היה ברצון להתקדם, ללמוד. שנתיים וחצי מחוץ ל"היי טק", ואני שרוף. כאילו לא עשיתי כלום עד כה. כאילו 20 השנים האחרונות היו בזבוז זמן.

    ייאוש.

    השבמחק
  139. הפוסט שרשמת מרתק. התרשמתי מאוד מהכח שיש לך לקום לעזוב 3 פעמים מקום שבנית בו חיים . התרשמתי מאוד משורת המחץ שרשמת
    "זו היתה הטעות הגדולה בחיי". השפה קליטה וזורמת . האמת כואבת. זו מדינתנו.
    לדעתי כל צעיר שיכול לעזוב - שיעזוב . אין לצעירים מה לחפש פה. צעיר בן 35 נחשב מבוגר פה . אבל צעיר בכל מקום אחר.
    אל תצטער. בחרת בדרך הנכונה. תבוא לבקר מידי פעם.שמור על קשר

    השבמחק
  140. יוספוס
    הכתיבה שלך קולחת, מרתקת, והתיאור שלך , לאורך כל הפוסט, חד וחריף.
    אני נתקל במציאות שתיארת בארץ , בהיותי בן 40 , עם נסיון בתחום הכלכלי. מבחני מיון מוזרים שצריך לעבור למשכורות מגוחכות.
    תמשיך לכתוב ואל תתיאש. ולא פחות חשוב - תקים זוגיות טובה לעצמך. בישבילך.

    השבמחק
  141. מעולה! רק הערה לגבי "סרסור המהנדסים", שיטה אחרת שלו היא להציע לך - אחרי כל התהליך - הצעת שכר מגוחכת, כזו שאין מצב שתסכים לה.

    השבמחק
  142. את הפוסט הזה קראתי לראשונה ב 2007, ועד היום קראתי אותו עוד מספר פעמים בהזדמנויות שונות.
    אחרי 15 שנות ניסיון של עבודה וחיפוש עבודה בהייטק בפיתוח תוכנה, אני חייב לציין שיוספוס מתאר את המציאות בצורה מדוייקת. לראיונות במשאבי האנוש יש חלק גדול בסאגה הזו של חיפוש עבודה, אבל גם הראיונות המקצועיים בהרבה מקומות מתנהלים בצורה שלא מתקבלת על הדעת, הרבה פעמים אף משפילה ומבזה. קמצוץ קטן ממה שעברתי במהלך השנים
    - מראיין (מקצועי) שעונה לפלאפון במהלך הראיון ומנהל שיחה של 25 דקות מולי.
    - מראיין שמתברר מהמזכירה בדלפק שהוא איננו קבע ראיון והבריז בלי לבטל, השיא היה שאותה סצנה קרתה גם בתראיך החדש שנקבע.
    - כמעט אף אחד לא לוקח את ה 5 דקות לקריאת קורות החיים לפני הראיון.

    השבמחק
  143. מזל שלך שגרין כארד לא פג תוקף.

    השבמחק
  144. היי יוספוס.
    קראתי את מה שכתבת ואני מזדהה חלקית עם הדברים שאתה מציין. גם אני עובד הייטק וגם אני עברתי 3 עבודות בהייטק (אני בן 31 כעת) וכל עבודה נתקלתי במה שאתה מציין, למרות שעבר עשור מאז שכתבת את הכתבה.

    אולם אני חושב שעיקר מפח הנפש שלך (ואולי פה אני גם כותב לאנשים אחרים שמחפשים עבודה, לא בהכרח בהייטק, ומקבלים חיזוק שלילי למצב בשוק העבודה) - אולי המפח הזה נובע מציפיות לא מותאמות שלך לשוק העבודה.

    למה אני מתכוון? אם נסתכל על הריאיון הראשון שעברת בחברת הסלולר בחיפה. נראה שייחסת המון חשיבות לראיון הראשוני. אולי בדמיונך ראית חדר ישיבות מלא מהנדסים שישבו וחיכו כל השבוע לבואך. הכנת את עצמך נפשית לסיטואציה. קנית בגדים מהודרים. יצאת מוקדם מהבית. אולם בפועל מה שקרה היה שנתקלת בסיגי עייפה שכנראה היו לה עוד 20 כמוך להספיק היום.

    אתה מבין? הסטיאוציה לא הייתה מותאמת. וכמו שאומרים "כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה". אני חושב שהיחס המתאים לסיטואציה הזו הוא "אני הולך לראיון מקדים עם סיגי מחברה כלשהי. גם אני אעבור אותה, צפויים לי עוד 2-3 שלבים בדרך. חוץ מזה, סביר להניח שהיא מראיינת עוד הרבה כמוני. זה בסדר. אני מקבל את זה כי אלו חוקי המשחק. אני לא אשים את כל הביצים שלי על אותה סיגי. אני אבוא ואשמע ואז אפעל בשביל להשיג עוד ראיון ואחרי עוד ריאיון ואחרי עוד ראיון.. בסוף, כמו שחוק המספרים הגדולים מבטיח - אמצא עבודה. כדאי שלא אתן לדחיות מחברות שונות לייאש אותי. סביר להניח שאצטרך לנשק הרבה צפרדעים בשביל להגיע לנסיכה. וזה בסדר אם הריאיון בחברה הזו יהיה צפרדע. את הדחייה אעביר ישירות מתיבת האינבוקס לזבל (כי אין לי מקום באינדבוקס לפגרי מכתבי דחייה) ואמשיך הלאה".

    סביר להניח שהגישה הזו הייתה חוסכת לך הרבה מפחי נפש. אולי אתה בן אדם רציני. אתה אומר לעצמך "אני מכבד אותם. באתי עם חליפה והקדמתי ובסוף הם לא כיבדו אותי. נתנו לי לדבר עם סיגי במשך 5 דקות". אתה צודק. אתה כיבדת אותם הרבה יותר ממה שהם כיבדו אותך. אבל אם אתה באמת בן אדם רציני אתה צריך להבין את החשיבות של גמישות. תתאים את עצמך לחברות. תבוא עם טישירט וגישה פחות רצינית כלפי המעמד. זה דורש שינוי מנטלי (לא באופי שלך, אלא באיך שאתה מתייחס לתהליך ה**ספציפי** הזה של חיפוש ריאונות בארץ) אבל זה יחסוך לך הרבה מרמור ומפח נפש אז אולי זה שווה.

    השבמחק
  145. הטעות הגרועה של חיי.
    מאת יוסיפוס.

    שלושה אנשים נפגשים בעולם הבא לאחר שנפטרו בשיבה טובה.
    הם מחליטים להחליף סיפורים לגבי הטעות הגרועה בחייהם.
    מתחיל הראשון. אני נלחמתי במלחמת יום כיפור. הייתי צריך להסתער על מוצב כדי להציל את חברי ופחדתי. הם נהרגו ואני סחבתי את חייהם על מצפוני עד יום מותי.
    ממשיך השני. אני התייחסתי מגעיל לאשתי. היא הייתה אדיבה ומקסימה כלפי אבל לא הערכתי אותה. לבסוף התגרשה ממני ולקחה את הילדים אותם לא ראיתי עד יום מותי.
    עוצר אותם השלישי. חברים זה עוד כלום. הטעות הגדולה בחיי הייתה הקיץ בשנת 2008 בו חזרתי לארץ ובמשך חצי שנה חא מצאתי עבודה. לאחר מכן יזרתי לארצו הברית והכל הסתדר. אבל פאק.. איזו חצי שנה.

    מסתכלים שני האנשים. הלום הקרב והגרוש על יסופוס ואומרים צודק. מצבך גרוע משלנו

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון. זה לא גידול בראש. לא נלחמתי ביום כיפור (הייתי בן שנתיים אז, מה לעשות) וגם לא איבדתי את הילדים בגירושין - והחזרה לארץ היתה ונשארה, גם אחרי 11 הטעות הגדולה בחיי. יכול להיות שבעתיד אשגה בטעויות גדולות יותר. מבטיח לעדכן אותך כשזה יקרה. מקווה לא לאכזב אותך ולשגות בענק בעתיד.

      מחק
  146. היום זה יותר קשה בגלל שטראמפ לא רוצה כח אדם חיצוני?

    השבמחק
  147. כתוב מעולה, תוהה איפה אתה היום ומקווה שבמקום טוב יותר. אני לא מהנדס, עשיתי טעות גדולה אחרת, עבדתי 8 שנים בארגון מוסדי גדול בתפקיד ניהולי בתחום השיווק, אני באמצע שנות ה30 שלי ואמור להיות בשיאי. עקב חילופי הנהלה נהיה לי ממש רע כולל הרעת תנאים וכל מיני השפלות והתנהגות לא ראויה. במהלך השנים נחשבתי עובד מוערך וקיבלתי כמה החלטות שנחשבות עד היום פורצות דרך לארגון והגדילו משמעותית את ההכנסות,
    אחרי ריב נוסף עם הבוסית שלי שצרחה עלי בפני כולם על משהו שהיא חשבה שביקשה ממני אבל בסוף מסתבר שהיא טעתה (לא פעם ראשונה שעשתה את זה לי ולאחרים) כבר החלטתי שאני לא מסוגל לעבוד עם היצור הלא רציונלי והקריזיונר הזה. ליטשתי את הקו"ח עם מומחה, הכנתי וסידרתי את מכתבי ההמלצה ויצאתי לחפש עבודה. לא הצלחתי אפילו להגיע למצב שמזמנים אותי אפילו לראיון עבודה לתפקידים שהם כמעט זהים למה שעשיתי. במשך שלושה חודשים שלחתי עשרות רבות קו"ח וכמעט ללא מענה. היום אני עובד בתפקיד זוטר מרוויח פחות מ8000 ברוטו כרכז\ מנהל שיווק של מרכז קיהלתי, שהתקבלתי אליו אחרי שורה של 3 ראיונות ומבדקים מתישים. אם הייתה לי את האפשרות הייתי טס מכאן.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על התשובה. אני עדיין בארה״ב. נישואין ילדים ומשפחה, בית בפרברים בצפון ניו ג׳רסי. עובד בתעשיית התוכנה כ-CTO של חברת סטארטאפ. לחזור לפה היה דבר חכם לעשות. לא התחרטתי על ההחלטה.

      מחק
  148. You are one lucky guy , because your green card hasn't expired while you were sweating in Israel.
    I would not go back even if I had a written and signed promise of a job from a prime minister.

    השבמחק
  149. מעניין לקרוא את זה כ12 שנה לאחר שהפוסט נכתב, במצב שבישראל היום היית מקבל הצעה של איפשהו בין 35 ל45 אלף שקל + שתי משכורות בונוס וההצעה היתה יוצאת באותו היום בערב מבלי להתעכב והסיגי שלך היתה שואלת ״יש מצב שיש לך עוד חברים כמוך להכיר לנו? יש לנו מחסור במהנדסים...... בונוס של חודש משכורת על כל חבר שלך שנגייס!!״

    יש מחסור אדיר מימדים של מהנדסים, כולם מוציאים פיתוח לאוקראינה ורומניה בגלל חוסר יכולת לגייס ומרכזי הפיתוח של גוגל, אמאזון ופייסבוק לא מאפשרים לאף אחד שהם רוצים להשאר בשוק יותר משעתיים עם משכורות עתק שמאפשרות לילדים לשכור דירות במרכז תל אביב ב15 אלף שקל בחודש. אני גרתי בחו״ל מספר שנים ועבדתי בחברות ענק.
    בישראל החוסר מקצועיות וחוסר נימוס משווע ובא לידי ביטוי החל במגייסות ועד למראיינים ולבוסים. זה כמובן לא רק בישראל ויכולים ליפול על זה בעוד מדינות כולל בארה״ב. אבל פה זה צורם מאד.
    זה לא שהם עושים את זה בכוונה - פשוט יש פה תרבות של בני אדם שנובעת מהמחייה בגטו הישראלי שבו אין חשיפה לתרבויות אחרות למעט אלה שגרים מסביבנו ויש סלידה מנימוס והתנגות שמכבדת את האחר. כל אחד אומר מה שעובר לו או לה לשנייה בראש מבלי לסנן ואין שום רסן.

    אבל מה - מזג אוויר כמו פה אין איפה שאתה גר ובניגוד לחומוס זה ללא ספק שיקול משמעותי בשביל לא מעט אנשים.

    השבמחק
  150. מדהים איך גם אחרי כמה שנים הפוסט הזה מרתק ומשמעותי בעבור הרבה אנשים . קורות חיים מאוד חשובים למציאת עבודה אחרי הכל.

    השבמחק
  151. אדם שמקבל פאטה מורגנה באמצע גן עדן של ממש עלי אדמות אחרי שהוא זכה למתנת חייו שאחרים בכל העולם יכולים רק לפנטז עליה ורוצה לחזור למדבר הפסיכוטי והפגאני שהוא נולד בו בגלל כל מיני תירוצים הדביליים ביותר כמו "חומוס" ו"ים" הוא לא רק חמור גרם אווילי, אלא שכנראה גם מגיע לו להישחט בשחיטה כשרה (קרי ללא הרדמה). יש לך מזל שלא נענשת כפליים בלהיתקע פה עד יום מותך, "משה רבינו". אולי בגלל טמבלים לא החלטיים וחסרי מחוייבות כמוך, האמריקאים מעדיפים ויעדיפו הודים וסינים.

    השבמחק
  152. מהמם. אני קראתי את הבלוג הזה עוד לפני שהתחלתי לעבוד בלואו טק בישראל.
    עשיתי הסבה לתכנות באיחור ״קל״ בגיל 37, ואני חייב לציין שהיום בעבודות בהייטק ממש לא עוברים את הסיוט הזה שאתה עברת, אני בעבודה השניה שלי בתחום וכל הראיונות שעברתי היו אך ורק על רקע טכני.

    השבמחק
  153. כתיבה מדהימה. עד היום הכל נכון. אני 30 שנה בהי-טק ומעולם לא הצלחתי לעבור את סיגי. רק לעקוף.

    השבמחק
  154. הסיבה שלא התקבלת היא כי יש כאן קניבלים. ולמזלך לא היית טעים להם.

    השבמחק
  155. תודה על השיתוף.. בדיוק סיימתי את לימודיי בקנדה ואני מחפש עבודה בישראל.. אבל אף אחד לא מתקשר חזרה.. אבל אני לא מתייאש! אני אוהב את התחום שאני עוסק בו ובסופו של דבר אמצא דרך

    השבמחק
  156. השנה עכשיו 2022. אני עובד מ2019 בחברת יעל הישראלית. לעזוב את הארץ זו לא אופציה כשאתה גרוש ואחד הילדים שלך אוטיסט. אני לא מהנדס אלא הנדסאי בלבד אבל בכל זאת מוזר לי שעם ניסיון של 20 שנה בתכנות לקח לי שנתיים 2017-2019 למצוא עבודה. שנתיים שבהן הייתי שומר לילה כי אף חברה לא רצתה להעסיק אותי בגיל 50.
    הסיפור שלי לא בדיוק כמו שלך, עשיתי טעות בתחילת הקריירה שלי והתחלתי לעבוד בכלי מיושן ולא אופנתי. כשהצלחתי לצאת מהמבוי הסתום שהייתי בו לחברה מתקדמת יותר פוטרתי אחרי עשרה חודשים כי הבנק האמריקאי שעבדנו מולו העביר את המשימות כולן להודו.
    הנקודה היא שאחרי שנתיים של חיפוש עבודה התקבלתי ליעל כמתכנת בשפת c שפה שלא נגעתי בה מאז סיום הלימודים ב96.
    האסימון נפל לי כאשר קיבלתי הצעת עבודה לחזור לכלי הישן שלי אבל בהרבה יותר כסף. אחרי בירור קצר הם הודיעו לי שהם לא מעוניינים כי הפסקתי לעבוד עם הכלי הזה ב2016. אז חברה אחת מקבלת אותי עם אפס ניסיון להיות מתכנת c וחברה שנייה פוסלת אותי עם 20 שנה ניסיון בכלי שהיא צריכה. אין לי בעיה לעשות פרסומת ליעל, הם הרוויחו את הכבוד שלי ביושר

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פוליפ השבוע: כת השנאה נטורי קרתא

המיינד מתקשה להשתחרר